אני אדם פנימי!

הנה הגיע הרגע ואנחנו כבר "אחרי החגים". השגרה נכנסה בעוצמתה וכל אחד מאתנו נדרש לחזור במהירות אל דרישות היומיום. ברכת "חורף טוב" מתחילה להישמע, ולעיתים נדמה כי אנו מצפים לגשם שיבוא וישטוף את שאריות החגים…

הנה הגיע הרגע ואנחנו כבר "אחרי החגים". השגרה נכנסה בעוצמתה וכל אחד מאתנו נדרש לחזור במהירות אל דרישות היומיום. ברכת "חורף טוב" מתחילה להישמע, ולעיתים נדמה כי אנו מצפים לגשם שיבוא וישטוף את שאריות החגים…

במהלך תקופת החגים קיבלתי פניות ושאלות שונות, שאם אודה על האמת, חלקן כאבו לי עד מאוד. המכנה המשותף שבלט היה התחושה כי הקושי מתעצם בחגים. מייל אחד שכאב לי במיוחד, מאישה יקרה הנשואה מספר שנים ללא ילדים, הגיע כמה ימים לפני שמחת תורה: "כולם ירקדו עם ילדיהם על הכתפיים, ורק אני ובעלי (שוב) לבד… החג הזה עושה לי בום בפרצוף- כאילו מישהו צועק עלי חזק- "אין לך ילדים!!"… מרגישה לא שייכת.. כל החג אני עם גוש גדול של כאב ובדידות".
כל אחד מאתנו מתמודד עם האתגרים שלו. אצל כל אחד זה בתחום שונה- אך לעיתים דווקא בתקופות של חגים, של שמחה ומשפחתיות אותו הניסיון (או חיסרון) בולט ומודגש לנו עוד יותר.
משפחה למשל שאיבדה ל"ע את אחד מילדיה, מרגישה את החיסרון בעוצמה רבה דווקא בימי החג. או אישה שחווה ריחוק מכאיב עם בעלה, מרגישה את העדר השלום בית בעוצמה רבה יותר, כשנמצאים בראש השנה ותחושת ההתחדשות כאילו לא נוגעת בהם…
החורף גם הוא זמן המבטא העדר. העדר אור. האור החיצוני של השמש פוחת, החושך ואפרוריות העננים, צובעים את היומיום.
 
התכנסות
ואולי דווקא כעת שאנו נכנסים לימי השגרה והחורף (בעז"ה!), כשאנו מאחלים ומצפים לחורף טוב, זה הזמן לעצור, להתבונן ולאגור כוח בכדי לצלוח את ימי החורף האפרוריים עם עוצמה, עם אור פנימי והרבה אמונה בטוב. חורף הוא זמן של התכסות. אנו מתכסים בשכבות בכדי שלא יהיה קר. אור השמש מתכסה בענני גשם וקור. ואפילו יופיו של הטבע מתכסה מעט, נושר, ומתכונן לימי הפריחה המחודשים.
ההתכסות היא גם התכנסות. התכנסות פנימה כהכנה לימים שיבואו.
ודווקא הכיסוי הוא זה הרומז לנו- תסתכלו פנימה! תתכנסו ותביטו אל תוככם.  אל תחפשו בחוץ… האמת נמצאת בתוככם. הכוח בפנים. אפילו מבחינה פיזית, כשקר לנו. זה לא הסוודר שמחמם, אלא הגוף שמחמם אותנו מבפנים, ואילו הסוודר שומר על אותו חום פנימי שלא יתפזר מאתנו החוצה. שעות האור המתקצרות אינם מעידות כי הגיע הסוף לשמש! הנשירה אינה מבשרת כי הפריחה נעלמה. החום, האור, הכוח- נמצא בתוכנו. ודווקא ההתכנסות הזו, המבט הפנימי , הוא זה המאפשר ומכין אותנו לקבל, לחוש ולהאמין באור. הפנימי והחיצוני גם יחד.
האור מפציע על מי שמוכן להרגיש אותו מבפנים. כשאנו בנפשנו מחוברים לאור, אנו מסוגלים לקלוט אותו גם מבחוץ. וכשבפנימיות אנו חשים בטוב, נוכל להאמין, לשמוח ולהרגיש כל טוב נוסף שיבוא.
 
עולם הפוך ראיתי
כך גם בהתמודדות עם חסרונות וקשיים. לעיתים ישנה ההרגשה כי החיסרון הוא מהות הכל. הוא האמת. הוא העיקר. והוא מבטא את מי שאני. אך כאן אנו לומדים להפריד בין חיצוני לבין עיקרי ופנימי. יש את הקושי או החיסרון- ויש אותי. אך האם הקושי הוא כל מי שאני? האם העובדה שעדיין אין לי ילדים מעידה משהו עלי? על האישיות שלי? על הכוחות שה' נתן לי? האם העובדה שאני לא מוצא את האיש/ה שלי הופכת אותי לאדם פחות שווה? פחות בעל ערך?
חד משמעית לא ולא.
בשמיים, כמו שאני תמיד אומרת, אין מדדים חיצוניים. לא מודדים את שנות הנישואין, את מספר הילדים, את מידת החצאית, או את מספר המריבות שלנו… בשמיים מודדים דווקא את ההשתדלות שלנו. את הפנימיות. את הרצון הטוב, את המעשים הטובים שאנו פועלים ועושים.
לא לחינם כתוב בגמרא על אמורא שהגיע לעולם הבא, וכשחזר לעולם הזה תיאר מופתע: "עולם הפוך ראיתי!" ומסבירים שם, מי שפה בעולם נדמה לנו כגדול ובעל עוצמה, שם הוא נראה דווקא קטן. ומי שנראה כקטן כאן, נראה שם כגדול ובעל יכולת.
אנחנו נמצאים בעולם חיצוני. גם אנו שופטים את עצמנו לא פעם על ידי אמות מידה חיצוניות. אם אישה למשל המחכה להיפקד, רואה את השכנה שלה שוב בהריון ונדמה לה שהיא בטח מאושרת ושמחה, כאשר בפועל אותה אישה תיארה (סיפור אמיתי!) כי ההיריון הזה היה לא מתוכנן והמחשבה על עוד ילד קשה עבורה מאוד.  או מאורסת שסיפרה על חברה שלה, המאורסת גם כן, שהיא מרחפת ברוב אושר ואהבה. וכאשר היא רואה את החברה נדמה לה שהיא יותר מאושרת ממנה, ושאולי הארוס שלה פחות טוב… במקרה הכרתי את אותה מאורסת וידעתי כי מה שנראה בחוץ רחוק מלהיות מה שבאמת, בלב.  המבט החיצוני, ההגדרות שאנו מחלקים לפי מראה עיניים ופרשנות אישית, אינם מעידים דבר על הפנימיות.
 
פנימיות
דווקא כעת בתחילתם של ימי החורף, ימים של התכנסות, ימים של הכנה לקראת הצמיחה המחודשת בימי האביב, כדאי להיכנס, להתבונן פנימה ולזכור כי הערך שלנו הוא פנימי.
זה לא אמת לצבוע את המציאות כולה באותו הצבע של הקושי או הניסיון. זהו עוד ביטוי לראיה החיצונית. בתוכנו ישנם צבעים רבים. גוונים ייחודים. יש כישרונות. יש ברכה.  ויש גם טוב. בתוכנו ישנו עולם ומלאו שחפץ לצאת ולהאיר.
וככול שאנו נשכיל לחפש ולהגדיל את הכוח מבפנים, נדע ונאמין שהחום בא מתוכנו, שהעוצמה נמצאת דווקא בנפש פנימה- כך בעז"ה נזכה שכל המעיינות הפנימיים, יפוצו ויאירו מתוכנו החוצה.
אנחנו מבקשים פנימיות. כנות ואמת.
דווקא החורף, המסמל את ההתכנסות, הוא זמן מיוחד לזה. להעצים את הפנימיות שלנו. להתחבר לכוח. להאמין בעוצמה שבלב. ולזכות להוציא זאת אל האור.
 
חורף טוב!
 

שתף לחברים

שתף