מחשבות קטנות על חופש גדול

כנראה שממציא החופש הגדול ניחן עדיין במעט חכמה לשמור על המצאתו בעילום שם. רק לדמיין מפגש שלו עם כמה הורים שאני מכיר מקרוב...

מאת: הרב מנחם גערליצקי

 

 
מישהו מכם מכיר אולי את אותו 'גיבור אלמוני' שהמציא את החופש הגדול? תרשו לי לנחש שלא. לא רק שאף אחד לא מכיר אותו גם קשה מאוד לעלות על עקבותיו, אפילו חיפוש ב'ויקיפדיה' לא תרם לי כל ידע בתחום (למרות שתובנה אחת חשובה מאוד דווקא כן למדתי שם והיא שבעצם צריך לומר 'החופשה הגדולה' ולא 'החופש הגדול', האמת שאני דווקא יותר מצדד בכיוון של 'העונש הגדול'...).
 
כנראה שאותו ממציא למרות תבונתו המוטלת בספק, ניחן עדיין בחכמה מספקת כדי לשמור על המצאתו בעילום שם. ולא לחינם, אני ממש לא רוצה לדמיין מפגש של אותו ממציא אלמוני עם כמה הורים שאני מכיר מקרוב...
 
כעקרון אין לי שום דבר נגד קצת חופש, בסופו של דבר כל אחד זקוק להתרעננות להתחדשות ולמנוחה. הבעיה שלי היא בעיקר עם ה-size המיוחד שבו הוא מגיע – "הגדול". כי בדיוק הגודל שלו הוא שהופך אותו לבעייתי ושנוא על ציבור ההורים, ולמרבה הפלא גם על הילדים - כבר בבוקר יומו השני של החופש הגדול, כשרק הערתי את ביתי הקטנה, היא פערה מולי זוג עיניים מצפות ושאלה בתקווה: "אבא, נכון היום כבר כן הולכים לגן?"...
 
מה יש להורים נגד החופש הגודל, טוב, את זה אני משוכנע שלפחות להורים שבינינו אין כל צורך להסביר. אבל מה יש לילדים נגד החופש, זה כבר קצת יותר מעניין. בדרך כלל נהוג לחשוב שהבעיה של הילדים היא לא עם החופש אלא עם השעמום הגדול שמתלווה אליו. פעם אולי היה שמץ של אמת בכך, אבל היום הפלייסטיישן והמחשב הופכים את הטיעון הזה למוטל בספק.
 
אני לא חושב שהיום משעמם לילדים בבית, בטח לא יותר מאשר בכיתה...
 
אז מה בכל זאת הבעיה שלהם עם החופש?
 
ילדים זקוקים (ולכן גם אוהבים) לחינוך, וחינוך - כמו עוד הרבה תהליכים בחיים שמטרתם לחולל שינוי אמיתי ומהותי - זקוק לעקביות כדי להשיג תוצאות. עקביות פירושה התמדה שיטתית, ללא הרף וללא הפסק, די במעידה אחת, ואפילו חד פעמית, כדי להרוס תהליך חינוכי שלם. בחינוך אין פשרות ואין חופשות. אי אפשר להגיד לילד: רגע, הפסקה, כעת אתה לא מתחנך, כעת אתה בחופש. הפסקה שכזו מהווה ניגוד מושלם לעצם המושג חינוך.
 
לעשות הפסקה בחינוך זה בערך כמו להכניס עוגה לתנור אבל לאפות אותה בהפסקות. היא אולי תתקשה ותיאפה מבחוץ, אבל מבפנים לא יחול כל שינוי, כי רק תהליך עקבי ורצוף מסוגל לחולל שינוי אמיתי כזה שאופה גם מבפנים. 
 
אולי זאת הסיבה לכך שהרבה ממצוות התורה הן בעצם מעשים החוזרים על עצמם בריטואל קבוע ויומיומי שוב ושוב, בכל יום שוב אותן שלוש תפילות ובכל שבוע שוב אותה שבת, ללא הפסקה וללא הרף. כיון שהמצוות, מעבר לכך שהן רצון ה', תפקידן הוא גם לחולל שינוי פנימי באדם, ושינוי אמיתי לא מתרחש ביום אחד ובפעולה אחת אלא אך ורק במעשים עקביים יומיומיים, ברצף בהתמדה, ללא כל חופשה.
 

הרב מנחם גערליצקי
שליח חב"ד
רב שכונות הצפון החדש ת"א
מנהל מוסדות חינוך חב"ד בתל אביב
.

הרב מנחם גערליצקי

 

שתף לחברים

שתף