ויהי אור

גם מי שאינו מפחד מחושך יסכים איתי שלטפס בחדר מדרגות חשוך עם ארבע ילדות קטנות זאת לא בדיוק חוויה גדולה...

השבוע בפורום חינוך: אלימות בגיל צעיר

גם מי שאינו מפחד מחושך יסכים איתי שלטפס בחדר מדרגות חשוך עם ארבע ילדות קטנות זאת לא בדיוק חוויה גדולה.

"למה בחושך? – למה לא ללחוץ על המתג ולהדליק את האור?". נו באמת... אם אתם כבר שואלים עדיף שתשאלו "למה במדרגות? - למה לא לעלות במעלית?". לשתי השאלות אותה תשובה פשוטה – שבת!

גילוי נאות: בסך הכול, אני גר בקומה הראשונה. כך שבכל מקרה הטיפוס במדרגות איננו קשה או ארוך במיוחד. ובתקווה שחברי וועד הבית שלי אינם מנויים על הבלוג, אני יכול לספר לכם, שבדרך כלל האור בחדר המדרגות נותר לפעול במשך השבת כולה. אבל לפעמים מתרחשות תקלות שונות, כאלו שמותירות אותי להתמודד עם החוויה החשוכה של חדר המדרגות בחזרתנו מתפילת ערב שבת בבית הכנסת.

[בינינו, זה עוד כלום לעומת תופעה "שבתית" אחרת, חשוכה לא פחות, כאשר ידידים מהשכונה מתארחים על שולחננו לסעודת שבת, ובמהלך הערב, לאחר שימוש בחדר השירותים, מכבים ביציאתם, בספונטניות ובטבעיות, את האור, וללא ידיעתם – ובטח ובטח שללא כל כוונות זדון – 'משליכים' אותנו לשבת שלימה של התמודדות עם אתגר לגמרי לא פשוט...].

כאשר זה קורה אני מבין לפתע את נחיצותו כמו גם את פשר טבעו המדהים של ה"אור"...

חדר המדרגות (או כל חדר אחר) בנוי, מתוכנן ומעוצב היטב, אנו מכירים אותו על כל פינותיו כאת כף ידינו, ללא ספק יש בו את כל המרכיבים הדרושים לצורך מילוי ייעודו. אולם למרות כל זאת, אם רק נסיר מהמשוואה גורם אחד קטן ופשוט – את האור, בין רגע הוא הופך להיות כמעט ובלתי שמיש. זאת למרות שכל מרכיביו נותרו במקומם ומאום בו לא השתנה. זה טבעו של האור, ללא להוסיף או לגרוע דבר מוחשי, יש בכוחו לחולל שינוי ומהפכה בתמונה כולה.

♦ ♦ ♦

ביום שישי בשבוע הבא עלינו לטובה, ביום התשעה עשר לחודש כסלו, יציינו חסידי חב"ד את חג "ראש השנה לחסידות". זהו היום בו לפני 212 שנים, נגאל אדמו"ר הזקן, רבי שניאור זלמן, מחולל ומייסד חסידות חב"ד, ממאסרו בבית הכלא הרוסי, כביטוי להסכמה ואישור רוחני משמים להמשיך ולהפיץ את תורת ה"חכמה בינה ודעת" – תורת חסידות חב"ד.

תורה זו, כשמה כן היא, למרות היותה חכמה עמוקה ויסודית המושתת על תובנות מתוך תורת הנסתר והקבלה, יחד עם זאת היא ניתנת להבנה (תיאורטית), ויתירה מזו – לידיעה והפנמה (מעשית) כדרך חיים. זו תורה שאם נתור אחר דימוי מוחשי כדי להמחיש את פעולתה והשלכותיה, הדימוי המוצלח ביותר יהיה - "אור".

לימוד חסידות חב"ד המתבסס על הבנה הגיונית, מדליק את האור הפנימי בלבו של האדם, ומאפשרת לו לראות בבהירות רבה את המשמעות הפנימית שבכל דבר, רק כאשר האור דלוק ומאיר ניתן לעשות שימוש נכון וקל בכל המרכיבים הנפלאים באישיותנו. 

הרב מנחם גערליצקי
שליח חב"ד
רב שכונות הצפון החדש ת"א
מנהל מוסדות חינוך חב"ד בתל אביב
.

הרב מנחם גערליצקי

שתף לחברים

שתף