שנה טובה ומאוחדת

"כל ישראל ערבים זה לזה".. נכון? האם באמת כל אחד יכול להיות ערב לכל אחד? איך ייתכן שיהודי פשוט שבפשוטים יהיה ערב עבור יהודי שהוא גדול שבגדולים..?

חבר מספר לחבר שלו:

אשתי אספה את כל הבגדים שהיא כבר לא לובשת, וביקשה ממני להעביר את זה לבית חב"ד, כדי שהם יחלקו אותם לנזקקים.

שאלתי אותה: לא יותר פשוט לזרוק את זה לפח?

היא עונה לי: "כל ישראל ערבים זה לזה". יש יהודים רעבים שאין להם מה לאכול, הם יזדקקו לבגדים האלו!

עניתי לה: כפרה. מי שלובש בגדים במידות האלו, אין סיכוי שהוא רעב...

אה, ועוד משהו: אם אתה מחפש אותי בימים הקרובים, אני ישן אצל ההורים... עד שאשתי תירגע ותרשה לי לחזור הביתה...

                                                                 ■  ■  ■

אחד המקורות ל"כל ישראל ערבים זה לזה" מגיע מפרשתנו. הפרשה הנקראת תמיד בשבת שלפני ראש השנה, ופותחת במילים "אתם נצבים היום כולכם לפני ה' אלוקיכם... לעברך בברית ה' אלוקיך".

מפרשי התורה מסבירים שמשה כרת, במעמד הזה, ברית של ערבות בין כל יהודי ויהודיה. הברית של "כל ישראל ערבים זה לזה".

כשאומרים שכל יהודי ערב לחברו, המשמעות היא שאם חסר משהו אצל יהודי אחד, יהודי שני יכול לערוב ולהשלים את החסר.

אבל כאן עולה השאלה: האם באמת כל אחד יכול להיות ערב לכל אחד?

הרי בערבות רגילה של כסף, ברור שהערב חייב להיות בעל אמצעים גדולים יותר משל הלווה. הרי לא יעלה על הדעת שעני מרוד יהיה ערב לאדם עשיר... מה הערבות תעזור אם לא תהיה לו היכולת לשלם?

אם כך, איך יתכן ש"כל ישראל ערבים" גם הפשוט שבפשוטים, ערב עבור הגדול שבגדולים? מה הוא כבר יכול להוסיף ולתרום בערבות הזו לגדול?

                                                                 ■  ■  ■

ההסבר לזה טמון בדברי רבנו הזקן, בעל ה'תניא' המסביר את הפסוק "אתם נצבים היום כולכם", כל ישראל הם בבחינת "קומה אחת שלמה". עם ישראל נמשל לאדם המורכב ממכלול שלם של איברים שונים.

למרות שברור שהראש הרבה יותר נעלה מהרגל, אבל עדיין לא ניתן לומר שהראש רק תורם לרגל ואילו הרגל לא מעניקה לראש שום יתרון. הראש עם כל הכבוד לאיברים החיוניים הנמצאים בו, המוח, העיניים, האף, האוזניים והפה אבל כשהוא רוצה להגיע ממקום אחד למקום השני הוא נזקק לרגליים...

לכל איבר יש יתרון מיוחד שבזה הוא ניצב מעל שאר האיברים ותורם להם.

זו המשמעות של הערבות ההדדית בעם ישראל. גם הפשוט שבפשוטים תורם לכולם.

                                                                 ■  ■  ■

הגמרא אומרת שעזרא הסופר תיקן לישראל שאת פרשת נצבים קוראים תמיד לפני ראש השנה. היות והתנאי החשוב ביותר שנדרש מאיתנו כשאנחנו מגיעים להתייצב בפני הקב"ה בראש השנה הוא האחדות.

אהבת ישראל ואחדות הם הדרך הטובה ביותר להגיע לכתיבה וחתימה טובה לשנה טובה ומתוקה!

שבת שלום ומבורך!

הרב נח סוליש

שתף לחברים

שתף