שליחות בראי ההיסטוריה החב"דית
מאז ערש ימי חסידות חב"ד, נשלחו שלוחים שונים על־ידי רבותינו נשיאנו. בימיו של ניסד חסידות חב"ד האדמו"ר הזקן היו אלו שלוחים שהוטלה על שכמם המשימה להביא את תורת החסידות לאזורים מרוחקים בהם טרם האיר אורה של חסידות; בדור שלאחריו – ימי אדמו"ר האמצעי היו אלו השלוחים שנשלחו לארץ-הקודש, עליהם מסופר כי רק לאחר שהבטיח להם הרבי כי ישלח להם כתבי חסידות הסכימו לצאת לדרכם; וכך במשך הדורות הבאים – בכל דור נמצאו שלוחים שתפקידם היה להפיח רוח חיים בליבות אחינו בני-ישראל, במושבות החקלאיות, בערים מרוחקות ובכל מקום אליו הגיעה ידם.
מלחמת בית-דוד
עבודתם של השלוחים, קיבלה משנה תוקף ומשמעות חשובה לאין-ערוך בימי שנות נשיאותו של האדמו"ר החמישי לבית חב"ד – הרב שלום דובער – הרש"ב). אותם הימים היה כוחם של הלוחמים נגד תורת ישראל ומצוותיה רב משהיה אי-פעם. רוחות ההשכלה החלו מנשבות ברחובות, ידיהם של פורקי העול צדו נפשות רבות של יהודים תמימים, וסחף עצום שהלך והתחזק ביקש לכבות חלילה את נרם של ישראל על אדמת אירופה.
גדולי ישראל יצאו אז במלחמת חורמה כנגד ה"מחדשים". אגרות נשלחו, אסיפות נערכו וכרוזים העבירו את דבריהם של מאורי הדור. המלחמה על עתידה הרוחני של היהדות השתוללה במלוא עוזה.
חלפו מספר שנים, וצרה חדשה ניתכה על ראשי היהודים החרדים לדבר ה'.
שליחות של מסירות-נפש
כאילו לא הספיקו הצרות מבית, באו הקומוניסטים והחלו גם הם פורצים פרצות בחומות הדת. המהפכה הקומוניסטית הביאה לחילופי שלטון, ועתה, הפכה פעילות יהודית-דתית אסורה בהחלט. שומרי התורה נאלצו לרדת למחתרת או לברוח אל מחוץ לגבולותיה של רוסיה.
שלוחיו של האדמו"ר, נלחמו עתה על עתידה של היהדות תחת מגף הקומוניסטים. בבוכרה, בגרוזיה ובערי רוסיה עסקו חסידים בפתיחת מקוואות ותלמודי תורה, כשהם מחזקים ומעודדים את היהודים המקומיים להמשיך בדרך ישראל סבא למרות הקשיים העצומים הכרוכים בכך.
גם הסתלקותו של אדמו"ר הרש"ב, לא עצרה את הפעילות הענפה שהלכה וגדלה. ממלא מקומו, הרבי יוסף יצחק המשיך בפעילות הפצת היהדות כשהוא שולח חסידים למשימות עתירות סיכונים. אנשי המשטרה החשאית עקבו אחר הפעילות ועצרו חסידים רבים, כשרבים מהם נשלחים לארץ-גזירה או אף נידונים למוות ביריה ר"ל. מאום לא עזר כדי לעצור את פעילותם של הרבי והחסידים. "הַשליכו את עצמכם לאש" אמר באותם ימים הרבי לחסידים, "ובלבד שלא תשלחו את ילדיכם לבתי הספר הממשלתיים".
אמריקה איז נישט אנדערש
מספר שנים חולפות, ואדמו"ר הרבי יוסף יצחק יורד מהספינה אל אדמת ארצות-הברית. שם הוא מכריז את ההכרזה הידועה: "אמריקה איז נישט אנדערש" – "אמריקה אינה שונה", ובכך מבשר על פתיחת המערכה החדשה; המלחמה למען עתיד היהודים בארצות־הברית.
תלמידי הרבי שהגיעו מתומכי תמימים ב'עולם-הישן', לצד תמימים צעירים 'בנוסח אמריקה' צופפו שורות למען המטרה העכשווית. בערי השדה של המדינה שקראה תיגר על היהדות המסורתית, נצפו פתאום יהודים חסידיים מגודלי זקן ופיאות שביקשו את לב אחיהם. ה'מרכז לענייני חינוך', 'מחנה ישראל', 'קה"ת', כולם ארגונים שקמו על אדמת ארצות הברית ונועדו לסייע במלחמה הגדולה; מלחמתם העיקשת של חיילי בית דוד.
מי שנרתם לטובת מלחמתו של הרבי, היה חתנו, הרבי מליובאוויטש, מי שלימים עתיד למלא את מקומו ולעלות על כס נשיאות חב"ד. הרבי נשיא דורנו היה זה שלקח לידיו את המושכות, והשקיע מאמצים כבירים למען עתיד היהדות בכל רחבי תבל.
שורשיה של מהפכה
כבר בימי אדמו"ר הרבי יוסף יצחק ובהוראתו יצאו השלוחים הראשונים לריכוזים יהודיים ברחבי אמריקה, וכך גם למדינות אפריקה ואוסטרליה. שורשיו של מוסד השליחות, במתכונתו המוכרת לנו, ניטעו אז, לאחר בואה של חסידות-חב"ד ל"חצי הכדור התחתון".
על רקע המאורעות הסוערים בסוף ימי נשיאות של הרבי יוסף יצחק, ובהם חורבן יהדות רוסיה, ה"שואה" האיומה והאיום על עתידם הרוחני של יהודי צפון אפריקה, עלה הרבי על כס הנשיאות והכריז מלחמה על איומי החורבן. "ופרצת", הייתה סיסמת המלחמה באותם שנים. לא רק שאין להתייאש, אלא שיש לפרוץ הלאה, להציל את פליטי הדור הקודם ולהפיח רוח של חיים בעצמות היבשות.
ימים ספורים קודם הסתלקותו, שיתף אדמו"ר הריי"צ את חתנו הרמ"ש – לימים, הרבי נשיא דורנו – בתוכניותיו העתידיות.
"כיון שבצפון אפריקה ישנו בלי עין הרע קיבוץ יהודי גדול", אמר הרבי, "עם הרבה ילדים וילדות כן ירבו, וכיון שהעניות שם לא-עלינו גדולה במאוד, לכן נראה לי שחלק גדול מהם לא יכול לקבל חינוך, על אף שכולם יראי-שמים בתכלית, ולכן צריך להתחיל לעבוד שם. ובפרט שהוצאות המחיה שם זולים לפי ערך, ועם סכום כסף קטן אפשר לפעול שם דברים גדולים, ובמיוחד אשר כל המקיים נפש אחת מישראל כאילו קיים עולם מלא".
ימים ספורים לאחר מכן, חשכה השמש בצהריים. רחוב איסטערן פארקווי שבקראון הייטס השחיר מהמון אדם, שנדחק כדי להצטרף למסע הלוויה שיצא מבניין 770. הרבי הסתלק והותיר את החסידים המומים וכואבים.
השליח הראשון מתייצב: הנני!
השבעה רק זה עתה נסתיימה, אך הרבי נשיא דורנו כבר עסוק בדאגה לחיזוק והמשכיות פעולותיו של הרבי הקודם. במכתב מיום כ' שבט, הוא מבשר לחסיד ר' מיכאל ליפסקר ששהה באותם ימים בצרפת כי הרבי יוסף יצחק הותיר עבורו משימה טרם הסתלקותו:
"אחד הדברים אשר.. ואמר לי שבקשר לזה יכתוב אליו שהוא יסע לשם – לאפריקא – לבקר את המצב על אתר לארגן את העבודה שם ולנהלה שם . .".
כחסיד נאמן, שמע ר' מיכאל את הדברים, ומיד התייצב והכריז: "הנני!"; בהכוונתו של ר' בנימין גורודצקי, שכבר עסק בפעילות למען יהודי צפון-אפריקה, מצא עצמו החסיד הרוסי חודשים ספורים לאחר מכן, כשהוא מפעיל ישיבה לילדים בעיר מקנס שבמרוקו.
מקור: COL
