ב״ה, ב' דר״ח תמוז, ה׳תשי׳׳ג ברוקלין, נ.י.
ברכה ושלום!
בהזדמנות זו, רצוני גם להדגיש ולהעיר על הסיפור, המסופר בפרשה שקראו בתורה זה עתה – פרשת קרח, סיפור שצריך לשמש מוסר השכל לכל יהודי בכלל ולנשים בפרט.
הסיפור והמוסר השכל הם:
קרח היה מהמיוחסים הכי גדולים בישראל, צאצא לאחת המשפחות המכובדות ביותר, הי׳ למדן גדול, מעשירי-תבל הכי גדולים, איש פיקח מאוד, וגם – מקורב למשה רבנו ואהרן הכהן. לעומתו, און בן פלת, אחד מחבורתו, לא מוצאים שיהיה מיוחד במשהו: לא בחכמה, לא ביחוס, לא בדברים אחרים.
כיצד הסתדרו חייהם? בדיוק הפוך מהמצופה.
לקרח הי׳ סוף אומלל והוא עוד גרר עמו באסון מאות ואלפי יהודים. און בן פלת, לעומתו, ניצל עם כל המשפחה. הוא היה האחד והיחיד שלא סבל מבין כל אלה שהיו בעדת קרח.
מה היתה הסיבה של [סוף] כזה בלתי צפוי, סוף רע לקרח וסוף טוב לאון בן פלת?
ההשפעה וההנהגה של נשותיהם!
אשתו של און בן פלת, [אמנם] בשעות האחרונות, אך עם־כל-זאת, הצילה את בעלה ואת כל משפחתם. היא היתה עקרת בית אמיתית.
אשתו של קרח, לעומתה, סייעה, על ידי דיבורה והנהגתה, לשקיעתו של בעלה, ולשקיעת כל עדתו. במקום להיות עקרת הבית, יסוד הבית, היא היתה עוקרת הבית, שעקרה וקרעה את הבית.
כל זה מוכרח להביא כל אחד מאתנו, שוב ושוב, להתעמקות באחריות העצומה של האשה, ובתפקיד החשוב ביותר שיש לה בהנהגה הטובה של בעלה ומשפחתה, כפי ששלמה המלך אומר (משלי יד, א): חכמת נשים – הנהגה חכמה של נשים – בנתה ביתה – בונה את ההנהגה הטובה של ביתה; ובמקרה הפוך, הרי זה, ר ״ל, כפי שנאמר על כך בהמשך הפסוק.
בברכה לכל אחת מכן, ובאיחולי הצלחה בעבודתכן ובענינים הפרטיים שלכן.
חתימה
מכתב זה נכתב אל "אגודת נשי ובנות חב"ד", מתורגם מאידיש מתוך איגרותיו של הרבי מליובאוויטש (כרך ז', עמוד ש'). ההדרגשת אינן במקור!
