דון-פרננדו אגולר היה אישיות ידועה ומפורסמת בימי האופל שלאחר גירוש ספרד. בכישרונותיו המוזיקליים הנדירים הגיע לעמדת המנצח הראשי של המקהלה המלכותית בברצלונה. מאות נגנים וזמרים פעלו בשורותיה. אך מאחורי דון אגולר הסתתר סוד גדול.
באותם ימים, שהיו מהקשים בדברי ימי ישראל, רווחה בספרד תופעת האנוסים. אלה היו יהודים, במיוחד עשירים וקרובים למלכות, שניסו להציל את מעמדם ואת רכושם על-ידי המרת דתם למראית עין. הם חיו כיהודים בסתר, ונרדפו בחמת זעם על-ידי האינקוויזיציה.
אנשי האינקוויזיציה עקבו אחר המתנצרים, כדי לוודא שאכן הם נאמנים לדתם החדשה. מי שנתפס שומר בסתר את יהדותו, היה צפוי למות בייסורים קשים ולאחר עינויים נוראים. חייהם של האנוסים היו רצופים דאגה מתמדת וחששות על כל צעד ושעל.
ובכל-זאת שמרו האנוסים את המצוות ככל יכולתם. במרתפים תת-קרקעיים, שהכניסה אליהם הייתה מוסווית היטב, היו מתכנסים בימי שבת וחג. שם היו הלבבות נפתחים, אווירת החשש והפחד הייתה מתחלפת בשמחה של מצווה, והמשתתפים התאחדו שוב עם אמונתם ומורשת אבותיהם.
חודש אלול הגיע. מחשבותיו של דון אגולר נשאוהו אל ימי 'תור הזהב', ימיה של יהדות ספרד בתפארתה. בתי-הכנסת היו מלאים, תפילות הימים הנוראים הרעידו כל נימה בלב, וקול השופר היה נשמע ברמה. כיצד יוכלו הוא ועוד יהודים רבים לקיים את מצוות היום של ראש-השנה ולשמוע את קול השופר?!
רעיון נועז עלה במוחו. הוא החליט לגשת לביצועו, למרות הסכנה הגדולה שהייתה כרוכה בו.
כרוזים עברו בחוצות העיר והזמינו את ההמונים להשתתף בקונצרט מיוחד במינו, שתגיש המקהלה המלכותית, ויושמעו בה שירים ממגוון סגנונות ותרבויות. את השירים יבצעו אמנים בעלי שם, בעזרת כלי נגינה מגוּונים ונדירים.
תורים ארוכים השתרכו ליד עמדות מכירת הכרטיסים, והתרגשות רבה ניכרה בהמון. מבוקר ועד ערב התנהלו דיונים בעניין הקונצרט המתקרב.
רבים מקרב האנוסים ידעו את עובדת יהדותו של דון אגולר. בשומעם את הכרוזים שמו לב לתאריך האירוע. היום שבו נקבע הקונצרט הוא א' בתשרי, ראש-השנה. ביודעם כי מאחורי הקונצרט המיוחד עומד דון אגולר העריכו שככל הנראה יש לו בזה כוונה נסתרת, ועליהם להיות שם.
היום הגדול הגיע. שערי האירוע נפתחו, והמוני צופים נלהבים מיהרו לתפוס את מקומותיהם מול הבימה הגדולה. על הבימה כבר המתינו עשרות אמנים ונגנים, בידיהם כלי נגינה מגוּונים, נכונים לרגע שבו יצטוו לפתוח בשיר. בשורות הראשונות ישבו הנכבדים שבעם, אנשי השלטון, בני האצולה הספרדית, ראשי הכמורה והאינקוויזיציה, ועוד רבים.
רגע הפתיחה הגיע. המנצח נתן את האות והקונצרט החל. זה אחר זה פצחו הנגנים והזמרים בשלל שירים, שירי מולדת ושירי כל עם ועם, אשר בוצעו היטב באמצעות כלי-הנגינה המיוחדים. זה מנגן במפוחית נדירה, ושכנגדו פורט על כלי-מיתר בלתי-מוּכר, וכך הלאה.
קולות הנגינה התערבבו עם קולות הצופים הנלהבים, אשר לא פסקו מלהלל במחיאות כפיים נמרצות את הנגנים. האווירה המשולהבת גאתה והלכה מרגע לרגע. ופתאום, באותם רגעי שיא, נשמע לפתע קולו הפשוט והצלול של השופר, בתקיעה ארוכה חודרת לב.
התוקע בשופר היה המנצח בכבודו ובעצמו, דון-פרננדו אגולר, אשר התכבד גם הוא לתת את חלקו בתזמורת. הוא נטל קרן איל, התחיל בתקיעה ארוכה, לאחריה שברים, אחריהם תרועה, ושוב תקיעה ארוכה. כל הסדר חזר שוב ושוב, עד שסיים לתקוע את שלושים הקולות המחוייבים על-פי ההלכה.
לגבי הצופים הרבים זה היה עוד ביצוע מהנה מתוך כמה וכמה נעימות וביצועים שנעשו בקונצרט, אולם לקהל האנוסים שבתוך הקהל זה היה הלם של ממש. ליבם החסיר פעימה. עיניהם הפעורות לא סרו אף לרגע מדון אגולר, ואוזניהם היו כרויות לכל אחת ואחת מההברות היוצאות מן השופר.
רק כאשר סיים את התקיעות קלטו האנוסים את גודל הנס. כל אנשי האצולה, הכמורה והאינקוויזיציה היו שם, ומתוכם לא היה אפילו אחד שקלט מה התרחש מתחת לאפם. אושר אין-סופי הציף את ליבם של האנוסים, שלא פסקו מלהלל ומלהודות לה' על שזכו לקיים את מצות היום, לנגד עיניהם הפקוחות של הגדולים והאכזריים באויבי היהדות.
אמר חכם אחד: מעולם לא הצליח אדם לבלבל את השטן בתקיעותיו כדון אגולר בשעתו. כל שליחי השטן היו שם, גדולי הכמורה והאינקוויזיציה, כולם שמעו וראו, ולא ידעו מאומה.
|
התוכן באדיבות: צעירי אגודת חב"ד © כל הזכויות שמורות. |
