הרב נחמיה וילהלם בנגקוק, תאילנד אוכלוסייה: 12 מליון יהודים: כ-300 משפחות יהודיות מתגוררות בתאילנד. כמאה אלף מטיילים מישראל פוקדים מדי שנה את האזור בית כנסת: שניים בתי חב"ד: בנגקוק, צ'אנג מאי וקו-סמוי פז"מ שליחות: עשר שנים.
לפני עשר שנים פנה אלינו יוסף קנטור, רב הקהילה בבנגקוק, וביקש שנבוא לשלושה חודשים לארגן בבנגקוק פעילות עם מטיילים ישראלים. כל מי ששמע על הרעיון, אמר שתאילנד מצוינת לטיול תרמילאים אבל לא מתאימה למגורים של זוג צעיר עם תינוק בן חודשיים. בכל זאת החלטנו ללכת על זה. עלינו למטוס בתקווה גדולה שלנו למצוא את שליחות חיינו, והרבה תקווה של ההורים שנחזור בקרוב. כיום, עשר שנים אחרי, אני יכול להגיד ששלושת החודשים הראשונים לא נגמרו אף פעם. זה לא שהחלטנו להישאר, פשוט לא היית מסוגלים לעזוב.
השבתות שהתחילו עם כמה עשרות, מונות היום כמה מאות משתתפים. החגים, וגם ימי החול האפורים לכאורה, כל כך מיוחדים – שאנחנו פשוט מאוהבים בשליחות. רק כאן הצלחנו להבין למה התכוון הרבי כשאמר שעלינו לאהוב כל יהודי כדרך חיים ולא כסיסמא. כאן, בתאילנד הרחוקה, אני פוגש כל יום עשרות יהודים ופשוט אוהב אותם ונהנה לעזור להם בגשמיות וברוחניות. אני יודע שמי שלא היה כאן יתקשה להבין על מה אני מדבר, אבל בינינו – מי עוד לא היה בתאילנד? ומי היה בתאילנד ולא היה בבית חב"ד?!
בכל זאת אנסה לתאר לכם איך נראית קבלת שבת בבנגקוק. ביום שישי אחר הצהריים מסתובב לו תוק-תוק, ריקשה המשמשת בדרך כלל כמונית, מעוטר בשלטים בעברית המזמינים את כל היהודים לבוא להשתתף בקבלת שבת. בשעה היעודה מדליקות הבנות נרות, ומיד מתחילה קבלת השבת בבית הכנסת עם מנגינות משולבות של כל העדות. מי שזכה לחוות קבלת שבת בתאילנד, לא במהרה ישכח את השמחה, הריקודים וההתרגשות המלווים את התפילה. עם סיום התפילה עוברים כולם לאולם האירועים, ורק המבט על האולם הערוך למאות אורחים מעלה חיוך על פני כל אחד.
אנחנו מתחילים בשירת 'שלום עליכם' ו'אשת חיל', ממשיכים בקידוש ואז יושבים לסעודת שבת חגיגית עם מגוון של מאכלים יהודיים ותאילנדיים. לא בכל מקום אפשר לאכול גפילטע-פיש עם ירקות מוקפצים ופאד תאי.
המתבונן מהצד לא יבין מה משותף לבעלי קוקו ועגיל, כיפות שחורות וסרוגות וצעירים ומבוגרים. אך אם יתיישב לצדם גם הוא יישבה בקסם, וירגיש את מה שכולם מרגישים – ניצוץ יהודי בוער ואהבת ישראל אמיתית. בתום הארוחה נפרדים המשתתפים אלה מאלה בהרגשה של התעלות וחיבור אדיר. ואני, גם אחרי 500 שבתות כאלו, מתרגש כל פעם מחדש, ומבקש מהמשתתפים שניקח אתנו אחדות נפלאה זו גם בחזרתנו לארץ.
