שמונה-מאות אלף יהודים באו לחלוק כבוד אחרון לפוסק האדיר, הראשון לציון, הגאון רבי עובדיה יוסף זצ"ל. כלי-התקשורת הכתירו את המעמד "ההלוויה הגדולה ביותר בתולדות המדינה". רבים הלכו קילומטרים ברגל. היו שנשאו על כפיהם ילדים רכים, כדי שגם הם יזכו להשתתף במעמד המיוחד.
נהרי האדם האלה עשו ללעג את הפרשנים שניסו לנתח את אישיותו ופועלו של הרב עובדיה יוסף במונחים השאובים מעולמם. הללו מכירים את מושג המנהיגות בעיקר כפי שהוא מתקיים בעולם הפוליטי. פתאום מתגלה לנגד עיניהם עולם אחר לחלוטין: המונים הקורעים קריעה בבגדם, זקנים וצעירים הממררים בבכי ומדברים על תחושת יתמות הקשה מאבדן אב טבעי.
היכולת להכריע
ההלוויה הענקית הזאת המחישה את עוצמתה של מנהיגות רוחנית אמיתית. התקשורת מדברת על ה'כריזמה' של הרב עובדיה, אבל אין זו ה'כריזמה' הרגילה, המוגדרת "קסם אישי, יכולת שכנוע וכישרון תקשורת". הרב דיבר בפשטות, בלי להטוטי רטוריקה, ובכל-זאת כבש את הלבבות. גדולת אישיותו פרצה מתוכו ונגעה בליבם של המוני העם.
סוד כוחו הוא מילה אחת: תורה. הרב עובדיה היה איש שכולו תורה. הוא הגה בתורה משחר ילדותו ועד יומו האחרון. למד ולימד, העמיק וליבן, חידש וכתב. כל מי שפגש אותו ושמע את דבריו חש מיד כי זה יהודי שאין בעולמו אלא ארבע אמות של תורה והלכה, ומתוכה נגזרת ראיית המציאות שלו.
מנהיגותו נבעה מהיותו איש תורה, וממנה קיבל את היכולת לחתוך ולהכריע. בלי ועדות ובלי ניסיונות לרבע את העיגול ולרצות את הכול, על חשבון האמת. הוא פסק בשאלות החיים באותם כלים שבאמצעותם ידע להשיב על שאלות הלכתיות קשות ולהתיר בעיות סבוכות.
אך עם היותו איש של לימוד, עיון ובקיאות שאין דומה לה במכמני התורה, הייתה בו גם פשטות ולבביות טבעית. יהודים פשוטים נמשכו אל חמימותו ואל מאור-הפנים שבו קיבל כל יהודי, השיב לשאלותיו והעניק לו ברכה מלווה ב'סטירה' של חיבה. בדרשותיו ידע לדבר גם אל המוני העם, לשלב הלכה ואגדה, ולהגיש את תפיסות התורה במילים פשוטות ועממיות.
המהפך האדיר
לצד מפעלו התורני הכביר, המשתרע על עשרות ספרים שכתב בכתב-ידו, ועוד עשרות ספרים שנערכו על-פי פסיקותיו ודרשותיו, חולל את המהפך האדיר של החזרת עטרת יהדות ספרד ליושנה. הוא המריץ את שומעי לקחו לצאת אל העם, לקרב לבבות, להפיץ תורה ולהעניק לילדי ישראל חינוך יהודי שורשי.
הרב עובדיה היה אהוב ומקובל בכל חוגי היהדות התורנית. עם הסתלקותו איבדה חסידות חב"ד ידיד אמת, שביטא פעמים רבות את הערכתו העצומה לפועלו של הרבי מליובאוויטש. הרב תרם תרומה חשובה מאוד לשיתוף פעולה מבורך בין שומעי לקחו ובין חסידי חב"ד, דבר שחיזק את אחדות העם ואת הפצת התורה.
גדולה האבידה, אך בטוחים אנו כי תלמידיו וההולכים בדרכו ידעו להמשיך את מורשתו, מתוך שילוב זרועות ואחדות הלבבות, עד ביאת משיח-צדקנו במהרה בימינו.
