להיות שליח בישראל

להיות שליח בארץ זו התמודדות הקשה שיש מכל רחבי תבל... תחשבו שבאותו זמן שעל השליח בשדרות נופלים מטענים גדולים של חומר נפץ הוא מחפש דרך לחייך ולעודד את התושבים המודאגים במקום לדאוג בעצמו ולעצמו"...

קרוב ל-600 שלוחי חב"ד בישראל מתכנסים בסוף שבוע זה במרכז חב"ד העולמי בניו יורק, במסגרת האירוע השנתי של "כינוס השלוחים העולמי". שלוחי חב"ד בישראל עומדים מאחורי המפעל הגדול של קרוב ל-300 סניפי בתי חב"ד הפזורים בארץ ממטולה ועד אילת. השנה הצטרפו למפעל השליחות בארץ עשרות שלוחים חדשים, מקצתם לפתיחת בתי-חב"ד חדשים והאחרים לעיבוי וחיזוק בתי-חב"ד קיימים. במהלך ימי הכנס משתתפים השלוחים בדיונים, סדנאות, הרצאות והשתלמויות בנושאים שונים הקשורים לעבודתם השוטפת.

לא פעם נשאלת השאלה, היכן קשה יותר להיות שליח, בארץ או בחו"ל?

לא מזמן, פורסמה כתבה מחמיאה בעיתון מקור ראשון על השלוחים בארץ, תוך נתינת דגש ומשקל להבדלים שבאופי הפעילות בין השלוחים בישראל ובין אחיהם מעבר לים, והעלאת השאלה הלא ברורה: היכן השליחות קשה ומאתגרת יותר? בחוץ לארץ אתה נאלץ לפעמים לשחוט בעצמך עופות, ובשביל לטבול במקווה צריכים לנסוע ארבע שעות.. אך רק בישראל שואלים אותך אם עשית צבא, למה החרדים מרעיבים ילדים, ומה יש ל’דוס’ לחפש בשכונה שלהם…

להיות שליח בארץ זו התמודדות הקשה שיש מכל רחבי תבל, ביטחונית וכלכלית. בניגוד לשליחים בארה"ב, אירופה ובמזרח הרחוק, הם אולי לא מתמודדים עם חיפוש אוכל כשר, אבל בתחום הביטחון האישי זה סיפור אחר. "תחשבו שבאותו זמן שעל השליח בשדרות נופלים מטענים גדולים של חומר נפץ הוא מחפש דרך לחייך ולעודד את התושבים המודאגים במקום לדאוג בעצמו ולעצמו"…

"בחו"ל, השליח הוא הישראלי הראשון שאתה פוגש והוא זה שנותן לך תחושה של בית", הסביר אחד השלוחים, "בארץ אנחנו הרבה פחות מוערכים, והשליחות שלנו נחשבת ל’חיים קלים’, ממש ושלא בצדק".

רבים שואלים, מהיכן נוטלים את הכוח למסירות-נפש לשליחות, בארץ ובעולם? איך אלפי זוגות צעירים, הורים לילדים קטנים, מסוגלים להפיק מעצמם נכונות להקרבה אין-סופית כזאת? אילו היה מדובר ביחידי-סגולה, היינו אומרים שהם אנשי-מעלה, נשמות גבוהות, יוצאים מן הכלל; אבל כאן מדובר ביותר מארבעת-אלפים וחמש-מאות גברים ונשים, בני-אדם מן השורה, כמוני-כמוך הפזורים על פני הגלובוס. מניין להם אותה רוח ענקית של מסירות-נפש?

בראש ובראשונה אין זה אלא מכוחו והשראתו של המשלח, הרבי מליובאוויטש. אף הוא עצמו גילם עד תום את מושג מסירות-הנפש. כבר בהיותו ילד צעיר השליך את חייו מנגד כדי להציל ילד שטבע בנהר, וידועים הסיפורים על מסירות-נפשו המופלאה בימי השואה. אולם מסירות-הנפש הייתה באורח-חייו היום-יומי, חיים שכל-כולם מוקדשים לעם-ישראל, בלי רגע של מנוחה, בלי חופשה, וכמעט בלי הפסקה לשם צורכי האדם הבסיסיים. כך עשרות שנים, יום אחר יום.

למעשה, מסירות-הנפש מלווה את תנועת החסידות מראשיתה. הבעל-שם-טוב ותלמידיו מסרו את נפשם על גילוי החסידות, למרות הרדיפות שהיו מנת-חלקם. רבנו הזקן, בעל התניא, מייסד חסידות חב"ד, קיבל מהבעל-שם-טוב צוואה על מסירות-נפש.

מאז נוסדה חסידות חב"ד מסרו את נפשם אדמו"רי חב"ד כדי שאור החסידות יתפשט ויפרוץ ויחַיה את נפשנו.

אין לנו אלא לבקש מהקב"ה: כבר היה לנו די והותר מסירות-נפש, ובמיוחד בדורות האחרונים. הגיעה העת להתגלות החסדים המופלאים בגאולה האמיתית והשלמה.