הגישה הטבעית של יהודים, כאשר מתרגשת גזֵרה כלשהי או כשפוקדת צרה את הציבור, שמנסים בראש ובראשונה לבחון את המעשים ולתקן את הדרכים, בבחינת "נחפשה דרכינו ונחקורה". יהודים אינם מסתפקים רק בפעילות הטבעית המתבקשת לתיקון הבעיה, אלא מהרהרים בתשובה ופונים אל ה'.
מופת להתנהגות מעין זו אנו מוצאים בסיפורו של נס פורים. כאשר נודע למרדכי על גזֵרת ההשמדה של המן, פנה בראש ובראשונה לכיוון הזעקה והתשובה. הוא הזעיק את העם לתפילה לקב"ה ועורר את היהודים לתשובה. רק לאחר מכן התפנה לעסוק בדרכים הטבעיות לביטולה של הגזֵרה, וגם כאן הוא אומר לאסתר המלכה שתיתכן אפשרות כי "רווח והצלה יעמוד ליהודים ממקום אחר".
תיקון במקור הבעיה
בכך טמון יסוד גדול ומרכזי בתפיסת היהדות. יש הנוטים להפריד בין האמונה ועבודת ה' ובין חיי העולם הזה, כאילו היו שתי מלכויות שאינן נוגעות זו בזו. בשעת התפילה וקיום המצוות חושבים על הקב"ה, אבל כשמגיעים לחיים הגשמיים, כאן יש מקום אך ורק לשיקולים פרגמטיים, הגיוניים, מציאותיים; לא לעניינים שבאמונה.
מרדכי היהודי מלמדנו, שאין הדבר כך. חיי הרוח וחיי החומר שלובים זה בזה, אף-על-פי שלא תמיד רואים קשר ביניהם. גם כשמתרחש דבר טבעי לגמרי, שאנחנו יכולים להגדיר בדיוק את מניעיו וסיבותיו, יודע היהודי המאמין שמאחורי המערכת הטבעית מסתתר רובד פנימי ורוחני.
כשהוכרזה גזֵרת המן, יכול היה מרדכי לקבוע בבירור את הסיבות הטבעיות לגזֵרה – שנאתו של המן הרשע ליהודים, קנאתו במרדכי היהודי, יהירותו ושחצנותו, קלות-דעתו של המלך אחשוורוש ונטייתו לקבל שוחד ("עשרת-אלפים כיכר כסף"). לכאורה היה צריך למקד את כל פעילותו בכיוונים האלה, אבל הוא מַפנה את עיקר מאמציו לזירות אחרות לגמרי.
מרדכי הבין שהסיבות הטבעיות כשהן לעצמן עדיין אין בכוחן להמיט גזֵרה נוראה כזאת על עם-ישראל. הוא ידע, כי הגזֵרה מוכיחה שנפגעה חומת-המגן האלוקית השומרת על עם-ישראל. הוא גם שיער שהסיבה לכך היא, כפי שאומרים חז"ל, מפני ש"נהנו מסעודתו של אותו רשע". ההשתתפות ההמונית של היהודים בסעודת אחשוורוש, היה בה משום הפניית עורף לה' ולתורתו.
לכן השקיע מרדכי את עיקר כוחו בתיקון הפרצה הרוחנית ובביצורה של חומת-המגן הרוחנית. הוא קרא לתשובה, לצום, לתפילה ולזעקה לקב"ה. הוא היה בטוח שכאשר עם-ישראל יתקן את השורש הרוחני של הגזֵרה, יסתדרו הדברים גם במישורים הטבעיים, בדרך זו או בדרך אחרת, ואפילו אם יש צורך ש"רווח והצלה יעמוד ליהודים ממקום אחר".
הכול מתהפך לטוב
כשקוראים לחשבון-נפש, יש מי שמזדרזים להכות 'על חטא' על חזהו של הזולת, ולא ראוי לנהוג כך. כל אחד ואחד צריך לבחון בראש ובראשונה את דרכיו ומעשיו שלו. אין איש יכול לדעת את חשבונותיו של הקב"ה. ועם זה, חייב להיות ברור, שמאחורי כל הדברים המתחוללים בעולמנו הגשמי יש מניעים וסיבות במישורים רוחניים ופנימיים יותר.
זו, בעצם, משמעותו העמוקה של פורים. החג הזה מלמדנו ש"לב מלכים ושרים ביד ה'", וכי ידו של הקב"ה היא העומדת גם מאחורי התרחשויות טבעיות לחלוטין. ברצותו – יכולה לפרוץ גזֵרת ההשמדה הנוראה ביותר גם כשעם-ישראל נמצא במצב הטוב ביותר מבחינת קִרבתו למלכות, וברצותו – מתבטלת הגזֵרה באורח מפתיע ובלתי-צפוי, ועד ש"ונהפוך הוא, אשר ישלטו היהודים המה בשונאיהם".
כן תהיה לנו, שנזכה בקרוב ממש לישועת ה', ועד לגאולה האמיתית והשלמה על-ידי משיח-צדקנו.
