חג השבועות נושא בתוכו בשורה גדולה מאוד על אופן ניהול המודעות שלנו. הוא מאפס את הכוונות ומנחה אותנו מה התדרים הכלליים בהם הפוקוס התודעתי שלנו צריך להיות.
בואו וננסה להבין מהו בכלל חג זה..
חג השבועות נראה לכאורה בהשקפה ראשונה כחג קטן. קטן מאוד. הן בכמות והן באיכות.
בכמות : הוא נגמר מהר מאוד.. בסך הכל יום אחד. בפרט לאחר שהתרגלנו לא מזמן לחג הפסח במשך שבוע שלם שכלל בתוכו שני ימים טובים וחמישה ימי חול המועד, זה נראה ממש מזערי..
באיכות: בכל החגים האחרים יש מצוות ותפאורה שלימה. בסוכות יש את הסוכה על כל תפארתה .יש את מצוות ארבעת המינים המיוחדים. בפסח יש את המצות, את ליל הסדר על כל מרכיביו. בחנוכה ובפורים את יחודיותם הססגוני.
בחג השבועות לעומת זאת אין שום מצווה מיוחדת. יש אמנם מנהגים שונים שנהגו כאכילת מאכלי חלב ועוד, אך אלו רק מנהגים בלבד. מבחינת חיובי ההלכה חג השבועות הוא חג מינימלי ובסיסי ביותר.
הדבר התבטא אף בעבר, שבחג זה רבנים הרשו לעצמם לנסוע ולהיעדר מקהילתם ומקומם. כיון שבשונה מכל חג אחר אין בו בדרך כלל שאלות הלכתיות מיוחדות.
אך האמת היא הפוכה. דווקא בגלל קדושתו ורוממותו של החג הוא ממוקד. לא מתפזר. זהו היסוד שעליו בנוי כל הבנין. ה'סים' שמפעיל את כל הפלסטיקה.
חג השבועות זהו בעצם הזמן בו נוצר עם ישראל. זהו 'תאריך הגיוס'- היום בו דרכו רגלינו בשערי ה'בקו"ם האלוקי', ובאנו בברית ובהצהרת אמונית נצחית עם הבורא.
כחלק מרוממות המעמד חייבת הייתה להיות סדרת חינוך מעמיקה ויסודית. היה צורך אמיתי שבני ישראל יעברו הכנה מנטלית ושדרוג רוחני לקראת 'קבלת המדים ודרגות הקצונה' היחודיות.
וכאן נכנס לתמונה משה רבינו. מדריך האמונים הראשון של עם ישראל. האיש שנבחר על ידי ההשגחה העליונה להיות המנהיג הנצחי שמורשתו ואישיותו תלווה אותנו לאורך כל ההיסטוריה כסמל ודמות מופת.
נאום ההכנה והפתיחה שלו כלל מלל מועט מאוד. כמה פסוקים בודדים. אך הם היו רבי משמעות..
ניתוח של אחד הפסוקים יבהיר לנו כמה קווים כלליים ויסודיים מאוד שלאורם אמור לצעוד, כל מי שהוא חלק מה'סיירת' שנקראת עם ישראל.
'אתם תהיו לי – ממלכת כהנים וגוי קדוש'.
'אתם תהיו לי' – לפני הכל ואחרי הכל אתם צריכים לדעת שאתם שייכים לי ,לה'. ברגע זה ה' בוחר בכם ואתם נהיים לו כבנים. זה אומר אהבה עצמית ללא תנאים ובלי גבולות. מחד, זו תחושה מצויינת וכייפית. אבל זה גם מחייב. מצפים ממך. אל תאכזב. אל תבייש את הפירמה..
'ממלכת כהנים' – הכהנים היו אנשים שהתעסקותם העיקרית הייתה בעבודת בית המקדש. הם חיו בעולם רוחני שכולו אלוקות וגילוי השכינה. העולם והבליו מבחינתם הוא מציאותם ווירטואלית בלבד. המציאות המוחשית והממשית שלהם הייתה המודעות העליונה של לעמוד מול ה'.
גם אנחנו, על אף שאנו כן עסוקים ראשנו ורובנו בענייני העולם, כל אחד צריך לגלות בעצמו נקודת זמן בה הוא מרוכז לחלוטין בתכלית האמיתית של החיים. באותם רגעים עליו להעמיד את עצמו במצב כאילו אין לו בעולמו כלום מלבד החוויה הרוחנית.. הדבר מעניק כח לכל היום כולו שישאר רושם חיובי מהקדושה ומילא ההנהגה השוטפת תהיה כראוי.
גוי קדוש – אלוקים לא רוצה אותנו קדושים מנותקים.. וכמו שנאמר 'ואנשי קדש תהיו לי'(שמות כ"ב)- ולא מלאכי קודש… אין הכוונה שמרוב רוחניות קיצונית לא נתקשר עם העולם, ו'נשרוף את המועדון'..
אלוקים רוצה אותנו מתנהלים בתור 'גוי' מכובד, המסמל עם, בצורה בריאה ריאלית ומציאותית, ובתוך המסגרות הארציות גופא, לטפטף בעדינות אנרגיה רוחנית..
זוהי תמצית התמהיל המנצח:
א. הבסיס לכול- ההתבוננות במהות האדירה הפנימית שלנו,
ב. למצוא טיימינג בכל יום לריכוז טוטאלי במטרות הרוחניות של החיים (במסגרת התפילה לימוד התורה ומעשים טובים),
ג. אומנות השילוב – לחבר את האידיאלים הרוחניים הנשגבים, אל המציאות הגשמית שלנו שנמצאת תחת מחוייבות כלכלית/משפחתית/חברותית דבר הדורשים את מירב הזמן ותשומת הלב שלנו.
לסיכום בחג השבועות נקבע הקונספט המדהים של עם ישראל :
עַֹם ש'מוצב ארצה' עם שתי רגליים יציבות על קרקע המציאות, עַם שהביא תוצרים מדהימים (ופרסי הנובל) לכלל האנושות בכל תחומי החיים,
ויחד עם זאת להיות 'אור לגויים' – העם שהביא את הרוממות הנפשית שאפשר וצריך להיות רוחני ואידאליסט, בבחינת 'ראש מגיע השמימה'!
הרב אריק מלכיאלי הוא מרצה בכיר בארגון 'מחנה משותף'
© כל הזכויות שמורות למערכת 'חב"ד שעל אתר'.
– אין לעשות שימוש בחומר בכל דרך שהיא ללא אישור מפורש בכתב.
