היהדות יש בה פאראדוכס מסויים: מצד אחד היא תובעת הכול ושוללת בתכלית כל פשרה וכל ויתור בעקרונותיה, ומצד שני, דרישותיה הן כה קשות, עד שהמציאות היא, שרוב-רובם של בני-האדם אינם מצליחים לעמוד בהן, ואיש מהם אינו יכול לטעון לשלימות בקיום התורה והמצוות.
המציאות היא, ש"אין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא". לכל יהודי, גם המדקדק ביותר במצוות, יש מה לתקן ועל מה להתחרט. היהדות חובקת את כל חייו של האדם, את כל מעשיו, דיבוריו ומחשבותיו, עד הרגשות הפנימיים הכמוסים ביותר, ורק בודדים מצליחים להגיע לאידיאל זה בצורה השלמה.
על רקע זה אפשר להבין עד כמה חסרת-טעם היא הסיסמה: "הכל או לא-כלום". זו סיסמה שפשוט אינה מציאותית. אין 'הכול' ואין 'לא-כלום'. אין אדם שהגיע לשיא השלימות, ואין אדם שהוא בבחינת 'לא-כלום'. כל יהודי, ירצה או לא ירצה, מקיים מצוות, והשאלה היא רק כמה ואיך.
עצת היצר
אך היצר-הרע, שהוא "אומן במלאכתו", מצליח מאוד הודות לסיסמה זו של "הכול או לא-כלום". לאחד יאמר: "אי-אפשר להיות חצי-חצי ; או שאתה נהיה דתי עד הסוף, או שאתה נשאר כמו שאתה". לשני יאמר: "אתה רוצה להתחיל לחיות כמו יהודי? בסדר! אז עד הסוף, תעזוב הכול ותשב כל היום בבית-הכנסת". הוא עוטה על עצמו 'איצטלה של משי' ומושך לקיצוניות, מתוך כוונה להביא את האדם לידי משבר ולנפילה מוחלטת.
צריך תמיד לזכור את שני הקצוות שצויינו לעיל – מצד אחד היהדות לעולם אינה מרוצה ותובעת תמיד עוד ועוד, ומצד שני היא יודעת להעריך כל מעשה טוב, כל דיבור טוב, אפילו כל מחשבה טובה. אם איך יכול (או נדמה לך שאינך יכול) להתפלל את כל התפילה – לפחות הנח תפילין וקרא את פרשיות 'שמע ישראל'. אינכם מוכנים בשלב זה לשמור שבת כהלכתה – לפחות הדליקו נרות והביאו לביתכם מעט מאווירת השבת. זה לא נותן הכשר או היתר לאי-שמירת השבת, אך האם מוטב להתנתק לגמרי?! האם בגלל שאינך שומר – לצערינו – מצווה זו או אחרת, הינך פטור מקיום שאר המצוות?!
היהדות מוכנה להכיר בחוסר השלימות שלנו ולקבל כל מעשה טוב בפני עצמו. זאת, כמובן, כל עוד אין הופכים את המגרעות לאידיאל. כל עוד מכיר האדם בעובדה שהמגבלות הן שלו ואינו מנסה ליצור דת חדשה שתתאים לצרכיו,
יש לכל מצווה וכל מעשה טוב ערך רב ועצום. ואין כוחו של מעשה טוב אחד נגרע בשל העובדה שמעשה טוב אחר לא נעשה עדיין. כל דבר עומד בזכות עצמו.
מעשה אחד קובע
מורנו הרמב"ם מציג לפנינו כלל גדול: אדם צריך תמיד לראות את עצמו ואת העולם כולו כאילו הם נתונים על כפות מאזניים, כאשר הכפות שקולות. מעשה טוב אחד, דיבור טוב אחד, מחשבה טובח אחת – יש בכוחם להכריע לכף-זכות ולהביא "תשועה והצלה" לו ולעולם כולו.
בימים אלה של חודש אלול, כאשר הקדוש-ברוך הוא מתקרב אל כל יהודי כמלך שיוצא אל השדה, אל העם, צריכים אנו לעשות חשבון-נפש ולראות מה בכוחנו לתקן ולשפר.
ברור שהטוב ביותר הוא להתהפך מן הקצה אל הקצה ולהגיע לשלימות בקיום התורה ומצוותיה. אך אין להמעיט מערכן של החלטות 'קטנות', חלקיות, עוד מצוה, עוד שעה ללימוד תורה, עוד פעולה טובה…
