עומס גדול, לפחות אצלי, מייצר כאבי ראש. מהבוקר חשתי שראשי מסוחרר מהמרדף אחר הזמן, ההספקים, הנסיעות הדחופות, וכל העניינים שצריך לבצע. בשלב כלשהו, לפני מספר ימים חשתי, שהגיע הזמן לעצור ולהתבונן במה שמתרחש לי בגוף, בחיים ובנפש. אי אפשר להמשיך כך ומוכרחים לעשות סדר.
חשיבות ההפסקות הקצרות
גם במציאות עמוסה ביותר, מוכרחים למצוא זמן להפסקות קצרות. להתרעננות. לנשימה. להרגעת הגוף והנפש. לפנות לעצמנו מקום. כאשר איננו מעניקים לעצמנו את ההפוגות הללו אנו מחלישים את כוחות הנפש והגוף, ומקטינים את הסיכויים לעמוד במצב שכזה לאורך זמן.
ולהפך, כאשר אנו מאפשרים את ההפסקות הקצרות הללו עבור עצמנו, אנו יכולים לזכות ולחוש כי כוחות חדשים מוזרמים לתוכנו. הלב מתרחב, הנשימה נרגעת, והגוף מתאזן. אנו מסוגלים לחשוב בצורה מועילה יותר, ואף לחזור למטלות הממתינות עם כוחות גדולים יותר.
באחת ההפוגות שיצרתי לעצמי הבנתי לפתע, כי העולם לא באמת עומד עליי… כלומר, גם אם לא אספיק לעשות דבר מסוים, זה לא נורא. ההפוגה אפשרה לי לחשוב ולהחליט יותר בנחת, וחשוב מכך אף לעשות לעצמי סדרי עדיפויות.
הכל חשוב, אך מה חשוב יותר?
אחד הדברים המתרחשים בזמנים של עומס, הנה ההרגשה שיש דברים רבים לעשות, וכולם צריכים להיעשות במקביל. הרי אם הכל חשוב והכרחי, אז על מה בעצם אפשר לוותר? אך זהו אחד המוקשים שאנו נופלים בהם במצב של עומס.
בחיים כמו בחיים, חשוב לעשות סדרי עדיפויות. אין דבר כזה שהכל חשוב באותה מידה, או גם שהכל דחוף ובהול כרגע. על מנת לדעת ולברר מה חשוב יותר ומה פחות, כדאי לעשות רישום. מתוך הרישום הברור על המטלות, ניתן בקלות רבה יותר לעשות סדר- ולחוש סדר.
עומס יוצר תחושה של בלגאן. ואילו רישום ברור ומסודר, כמו גם סדרי עדיפויות, יוצרים חוויה של בהירות, של סדר, והבנה, אשר מקלים על חווית העומס הנפשי והפיזי כאחד.
הפעולה הפשוטה הזו נשכחת מאתנו לעיתים כה קרובות, כאשר אנו נשאבים לרצון להספיק עוד ועוד, והצפה ממלאת אותנו מבפנים. אך דווקא במקום הזה, נמצא הכוח הגדול של ההגדרות ויצירת הסדר. ובאורח מפליא, הסדר מעלים יחד עימו גם את כאבי הראש…
מותר לבקש עזרה!
דבר חשוב נוסף שאנו שוכחים לעיתים, או גם לא מספיק מפרגנים לעצמנו עליו… הנו המוכנות לבקש עזרה. מותר לנו להיעזר, וישנם אנשים טובים בדרך שישמחו לסייע. עם זאת, לא פעם נדמה לנו כי 'אף אחד לא יעשה זאת טוב כמונו…' וממילא קשה לנו לשחרר, לבקש, להיעזר או להטיל אחריות לאחרים. אך דווקא במקום זה, ובייחוד בזמן של עומס, כדאי וחשוב להתאמן בוויתור על "המושלם". אז אולי זה לא יהיה בדיוק באופן שרצינו או קיווינו, אך התועלת שהפקנו מכך היא גדולה וחשובה יותר. זמן שנוצר לנו, מתח שירד, מטלה שבוצעה, וגם אימון על היכולת לפרגן לעצמנו, להיעזר ולקבל.
לתת מקום ללב
נקודה אחרונה וחשובה גם כן, היא היכולת לדבר על זה. לאוורר את עצמנו גם מבחינה רגשית. לעיתים העומס הטכני משפיע ויוצר בתוכנו גם עומס רגשי, כמו כן ישנם פעמים בהם העומס הטכני כולל בתוכו גם לחצים וחששות רגשיים. עומסים הקשורים בנושאי בריאות, פרנסה, דאגה לאדם קרוב וכדומה, מביאים עימם עומס כפול. טכני ורגשי גם יחד. מתוך כך חשוב מאוד לתת מקום ללב. לשתף ברגשות. לאוורר. ולשוחח. למצוא את המקום והזמן לקיים את "דאגה בלב איש ישיחנה".
אין אדם שלא חווה לעיתים ימים, תקופות ומצבים של עומס. בזמנים אלו כדאי לזכור, שגם מצב זה הוא – זמני… ובעז"ה עוד יגיעו ימים שלווים ונינוחים יותר.
מאחלת לכולנו ימים של שלווה ונחת, ואם כבר עומס… אז שיהיה מתוך הסיבות הטובות ביותר!
**יש לכם טיפים נוספים להתמודדות עם עומס? מוזמנים להגיב פה למטה!
אודליה מימון (MA) מטפלת זוגית ואישית, מרצה ומנחת קבוצות. מנהלת מרכז "אוצרות פנימיים" .
