ושבתי בשלום..

כעת אנחנו לקראת ההכרעה הסופית. רגע האמת קרוב מתמיד. כוחות הרוע ירכינו ראש וייאלצו להכיר באמת של הטוב. הבריאה כולה תכיל בשמחה את גילויה של המלכות האלוקית בעולם – בגאולה השלמה

פרשת-השבוע, 'ויצא', עוסקת בבריחתו של יעקב אבינו מעשיו אחיו והקורות אתו בתקופת הבריחה. עשיו נחשב לרוצח סדרתי ובעת שנמלט יעקב כבר היו מאחורי עשיו כמעט חמישים שנים של דם על הידיים. יעקב היה מאוים מעשיו, והמקום שהוא מצא לעצמו להימלט לשם היה בית הדוד – לבן הרמאי והנוכל הגדול.

יעקב ידע היטב לקראת מה הוא הולך. בדרכו, נגלה אליו הקדוש-ברוך-הוא בחלום הלילה והבטיח כי ישמור עליו. כשהתעורר, זכר יעקב את החלום והתפלל: "ושבתי בשלום אל בית אבי". הוא קיבל על עצמו להקריב קרבנות להשם אם אכן ישוב בשלום.

כ-35 שנים לאחר מכן שב יעקב אכן בשלום. לאחר שנים ארוכות בבית לבן, שנהיה גם לחותנו, במהלכן התמודד יעקב עם מזימות ותככים קשים ומתישים, הוא ברח משם עם נשותיו וילדיו. לבן רדף אחרי חתנו הנמלט, אך הפגישה ביניהם הסתיימה באורח פלא בלחיצת יד והקמת גלעד. בהמשך הדרך, קרוב יותר לבית אביו, עבר יעקב עימות נוסף עם עשיו אחיו שבא בראש מחנה בן 400 איש. יעקב התכונן למלחמה שנראתה בלתי נמנעת, אולם שוב הפגישה הסתיימה בשלום. אף טיפת דם לא נשפכה והאחים אפילו התחבקו והתנשקו.

בסמוך לשבת בה קוראים את קורות יעקב, נציין את חג הגאולה של הרבי השני בשושלת חב"ד, המכונה 'אדמו"ר האמצעי'. הרבי נאסר על-ידי שלטון הצאר ברוסיה, לאחר שהואשם במרידה במלכות. הפרשייה העגומה הסתיימה בכי טוב, והרבי שוחרר מכלאו כשהוא זכאי מכל אשמה.

בדומה ליעקב, שהעימותים של עשיו ולבן מולו הסתיימו בשלום ובהכרה במעמדו של יעקב – כך גם העימות של שלטון הצאר נגד אדמו"ר האמצעי הסתיים בהכרה מלאה של רבי השלטון ועושי דברם בצדקתו המוחלטת של הרבי.

הרבי השתחרר לחופשי ביום י' בכסלו תקפ"ז (10 בדצמבר 1826). בשיעור היומי שבספר תהילים, לפי חלוקה לימי החודש, קוראים בכל י' בחודש את הפסוק: "פדה בשלום נפשי מקרב לי" (נה, יט). פסוק זה נאמר על-ידי דויד המלך לאחר שנרדף על ידי אבשלום בנו, שבגד בו וניסה לתפוס את השלטון. דויד הודה להשם על כך שהקרב הסתיים בשלום.

כיצד זה קרה? "כי ברבים היו עמדי", מסביר דויד. רבים מחיילי אבשלום היו בתוך-תוכם נאמנים לדויד וייחלו לניצחונו. בסתר ליבם הם ידעו מי צודק. האויבים לכאורה התגלו כידידים.

בדומה לכך היה אצל אדמו"ר האמצעי: הקרב של השלטונות מולו הסתיים בשלום, ובהכרתם של האויבים בצדקתו. כמו שהסתיימו הקרבות של לבן ועשיו עם יעקב, בהכרתם של הדוד והאח במעלתו וצדקתו של יעקב.

המלחמה בין כוחות הטוב והרע, בין נציגי האור מול אלה של החושך, נמשכת כבר אלפי שנים. מלחמה שלאורך הדורות פושטת צורה ולובשת צורה. לעתים מנצח הטוב ניצחון מוחץ ולעתים, לצערנו, להפך. ברוב הזמן זה סוג של תיקו מדמם.

אולם כעת אנחנו לקראת ההכרעה הסופית. רגע האמת קרוב מתמיד והפעם זה לא יהיה ניצחון חד צדדי. הניצחון הסופי יבוא על ידי 'שכנוע' היריב שהאמת איתנו. כוחות הרוע ירכינו ראש וייאלצו להכיר באמת של הטוב, של הקדושה. הבריאה כולה תכיל בשמחה ובששון את הגילוי המפעים של המלכות האלוקית בעולם בגאולה השלמה, והפדייה מהגלות המרה תהיה בשלום וברינה. ובלשונו של ישעיה הנביא (לה, י): "ופדויי השם ישובון ובאו ציון ברינה ושמחת עולם על ראשם".