אם המשפחה הרתיחה מים בתוך הדוד הגדול שהונח על הכירה הנמוכה ויצאה לרגע מן המטבח. לפתע שמעה קול חבטה אך כשהגיעה למקום כבר היה מאוחר. בתה בת השנה וחצי נפלה היישר לתוך ה… דוד הרותח. הבהלה אחזה בכל.
כשהוציאו את הילדה מן המים נגלה לעניהם מחוה זועה: כל עור גופה נקלף! תיכף ומיד הובילו את הילדה לבית הרפואה הקרוב, אך הרופאים, לאחר שראו את המצב, לא נתנו כל תקוה שהילדה תמשיך לחיות. אף אחד מהם לא היה יכול לשער את עומק הכויה ולעת-עתה רק חבשו את גופה והחדירו לה מזון דרך האינפוזיה.
משפחת ש. היגרה לקנדה לאחר שאבי המשפחה התקבל לכהן כרב באחת הקהילות. הם גרו בדירה זמנית אשר תנאיה היו מתחת לכל ביקורת: ללא טלפון, מים חמים ושאר צרכים אלמנטריים. בין תושבי המקום היתה קבוצה של חסידי חב"ד אשר דאגה לחינוך ילדי המשפחה וקרבה אותם מאוד.
היה זה בתחילת נשיאותו של הרבי והאב הרגיש צורך להתקשר בדחיפות למזכירות הרבי. לאחר שדיבר עם מזכירו של הרבי וסיפר לו את כל המאורע עם בתו הקטנה, החזיר לו המזכיר צלצול והודיעו כי הרבי התעניין באופן התאקלמות המשפחה במקום החדש ובמשרת הרבנות שלו, של אבי המשפחה. השיחה הסתיימה והאב היה שרוי בחוסר אונים. "מדוע לא ייחס הרבי כל חשיבות למצבה של בתי?" – הרהר.
לא היה צריך לחכות הרבה לתשובה והבהרות נוספות. עוד למחרת הגיע טלפון נוסף ממזכירות הרבי, ובו נשמעה ההוראה הבאה: הרבי ביקש לערוך קידוש גדול וסעודת הודיה בשבת הקרובה. (במכתב שהגיע למשפחה מאוחר יותר ציין הרבי מקור לכך מדברי ה'זוהר', בו נאמר. כי קידוש הוא סגולה לרפואה).
כמובן שבאותה שבת נערך בבית הכנסת קידוש גדול. האב שכזכור לא נמנה אז ב"אופן רשמי" על חסידי חב"ד, קיבל בהסתייגות מה את העובדה שבתו שוכבת במצב אנוש בבית הרפואה וכאן חוגגים כולם. אלא שבכל זאת נסכה בו הוראתו הברורה של הרבי בטחון ותקוה לבשורות טובות.
שלוש פעמים ביום התקשרו בני המשפחה מן החנות הסמוכה לדירתם כדי לברר את מצב בריאותה של בתם. באחד מימי ראשון, שבוע לאחר שערכו את הקידוש בבית הכנסת, נעצרה ליד ביתם ניידת משטרה. היות ולא היה ברשותם טלפון נשלחו השוטרים כדי להזעיק את ההורים לבית הרפואה. מסתבר כי חלה הרעה במצבה של הבת, גוון פניה הפך לכחול והרופאים העריכו כי נותרו לה רק שעות או דקות ספורות לחיות. לאחר ששהה זמן מועט בחדרה של בתו מיהר האב להתקשר למזכירות הרבי והודיע על השינויים שחלו פתאום. שוב נכנס המזכיר לחדרו של הרבי ושמע ממנו את הדברים הבאים: "שטויות, הילדה בריאה ותמשיך להיות בריאה". עוד הוסיף הרבי ואמר: "יש להרים קול צעקה בבית הרפואה שהם אשמים בכל מה שקורה לילדה".
מיד חזר האב לבית הרפואה, הוא הרגיש את עצמו כגמד לעומת המימסד הרפואי, אך מראה בתו לא הותיר בו ספקות והוא החל לעשות רעש גדול ופנה באצבע מאשימה לעבר כל חברי צוות הרופאים במקום.
הרופאים נדהמו, במיוחד לנוכח הבטחון שניכר בדבריו של האב. הם החליטו לבדוק את הטיפול שניתן באופן יסודי ואז נתגלה כי היתה טעות בתפריט המזון שהוחדר לגופה של הילדה דרך האינפוזיה. בבת אחת השתנה מצבה לטובה ובמהירות שבה לאיתנה.
כשנכנס האב ליחידות אצל הרבי, לאחר כשנה, אמר לו הרבי שיסע לציונו של הרבי הקודם כדי לומר כמה מילות הודיה על רפואת בתו. התודה, אמר הרבי, מגיעה לשם…
