חינוך זוהר ומאיר

משימת החינוך היא למעשה יסוד בתורה כולה, אולם היא מופיעה דווקא בפרשה זו העוסקת בכוהנים, כי יש לחינוך שייכות מיוחדת לעיתוי בה היא נקראת

 

פרשת השבוע ('אמור') עוסקת בתחילתה בדיני טהרת הכוהנים. הציווי על הטהרה פותח בניסוח כפול: "אמור אל הכוהנים ואמרת אליהם", ומסבירים חז"ל כי כפל הלשון נועד להוסיף ו"להזהיר גדולים על הקטנים": מעבר לכך שהכוהנים (המבוגרים) צריכים לשמור על עצמם טהורים, עליהם לדאוג ולחנך גם את ילדיהם לשמור על הטהרה.

משימת החינוך היא למעשה יסוד בתורה כולה, אולם היא מופיעה דווקא בפרשה זו העוסקת בכוהנים, כי יש לחינוך שייכות מיוחדת לעיתוי בה נקראת פרשה זו ולכוהנים:

פרשת 'אמור' נקראת תמיד ב"ספירת העומר" – תקופת ההכנה (החינוך) של עם ישראל לקראת מתן תורה בחג השבועות. בתורת החסידות מוסבר כי למילה "ספירת (העומר)" יש גם משמעות של הארה וזוהר – כמו אבן ספיר. ההכנה לקראת מתן תורה היא על-ידי חינוך עצמי עמוק המביא לכך שפנימיותה של הנשמה תאיר ותזהר. וזוהי גם דרך החינוך בכלל בעם ישראל – לרומם את המחונך ולגלות את הפנימיות המאירה והזוהרת שבאישיותו.

רעיון זה מתחבר עם לשון חז"ל האמורה "להזהיר גדולים על הקטנים". במילה 'להזהיר' רמוזה גם משמעות של זוהר ואור: לחנך את הקטנים חינוך עמוק ופנימי שיגרום להם להיות זוהרים ומאירים.

חינוך כזה קשור במיוחד אל הכוהנים, כי תפקידם של הכוהנים הוא לקרב בין בני ישראל לבין הקדוש-ברוך-הוא על ידי הקרבנות. בתחום הקרבה אל הקדוש-ברוך-הוא נחשבים הכוהנים ל"גדולים" וכלל ישראל ל"קטנים", ועבודת הכוהנים היא לרומם את כלל ישראל ולהביאם למצב בו תאיר בהם ובסביבתם דרגה גבוהה יותר של קדושה.

זוהי ההכנה הראויה לביאת המשיח, שעל ידו יזהר ויאיר העולם כולו באור האלוקי של הקדושה.

באדיבות: עלון הגאולה מעניין ועכשווי