הגיעה השעה בה נקרא משה לסיים את תפקידו.
למעלה מ-40 שנה הנהיג את עמו. היה להם אב ומורה דרך: נשא ונתן, התפלל וסינגר בעדם תמיד. לחם ללא חת, שפט, חמל ודאג לכל מחסורם. ואפילו עשה את הלא ייאמן, והִמרה את דבר ה', כאשר היכה בסלע במקום לדבר אל הסלע. חששו שמא יתקדש הסלע בעיני העם, ותגרם מכך חלילה "עבודת אלילים" וסגידה לאבן).
בכל פעולותיו היווה משה רבנו דוגמא אישית: בהנהגה נטולת אגו, בענווה שאין דומה לה, במסירות נפש אמיתית. מוכן היה אפילו, לוותר על הזכות להיות כתוב בתורה-אותה תורה שהיא כל הווייתו – כאשר אמר לבורא עולם: "מחני נא מספרך", אם אינך סולח לישראל.
משה, עבד נאמן ל-ה', ומשרת נאמן לכלל ישראל. נקי – כפיים וללא שמץ של טובת הנאה. כאשר חש שיש לו נגיעה אישית במקרה שעלול להשפיע על שיפוטו ועל החלטותיו, פסל עצמו מלדון בעניין שהובא לפניו, ועדיף לא להיות מעורב בו.
המנהיג הגדול הזה פיתח סטנדרט גבוה של הגינות ויושר מופתי, וכדי שלא ידבק בו רבב של ספק לנגיעה אישית כלשהי "בתיק" שעליו לדון בו, נתעלמה ממנו ההלכה – והוא בענווה גדולה, פונה לבג"צ של מעלה להיות הפוסק
הגיעה השעה, בה הוא מודע לכך שלא יוכל להיכנס לארץ. זה הזמן מבחינתו, לבקש לא על עצמו – אלא על עמו, צאן מרעיתו: "יפקוד ה'.. איש על העדה אשר יצא לפניהם ואשר יבוא לפניהם…".
תפקידו של מנהיג אמיתי אשר רוח אלוקים בו להתייצב ולילך לפני העם, כפי שנאמר על יהושע, שנבחר להמשיך את דרכו של משה. מנהיג כזה מהווה מודל רוחני המעורר יראה וכבוד. איש, במובן האנושי, הקשוב לצורכי הציבור, ומסוגל להוביל את עמו אל היעדים הנכונים, בלי לחשוש לכסאו ולמעמדו החברתי או הכלכלי.
את זה תבע משה כממשיכו ולא ראה בו בר-תחרות. יודע הוא באמונה שלמה, תוך ביטול וענווה, שהמינוי הוא משמיים! זו אינה בחירה פוליטית, זו אינה המלצה מתוך הכרות אישית, ואינה קשורה "לקולות הבוחרים", זו בחירה ומינוי ישיר מבורא עולם!
הירארכיית התפקידים המזומנים לנו אינם רק "פרי הצלחותינו", כישורינו וקשרינו האישיים. עפ"י התורה, הבורא בעצמו מייעד לכל אחד את תפקידו. על האדם מצידו קיימת החובה לצקת במשימה קדושה זו, כל אחד בתחומו, את המירב ואת המיטב הטמון בפוטנציאל שניתן לו. זה יצליח, כאשר נהיה בענווה, עם אותו ניצוץ של משה הקיים בכל אחד מאיתנו,ונוכל לקדם הדברים לשמם, ולמלא כראוי את המשימה שהועידו לנו משמיים, בהכרת תודה – על הזכות ועל החובה.
כדאי לזכור שהמשימה הכלל לאומית, היא לעשות, יותר מתמיד, את כל הטוב האפשרי, במעגל הפרט ובמעגל הכלל,כל אחד בתחומו – להביא לגאולה האמיתית תיכף ומיד ממש.
