רבי יהושע-לייב דיסקין עיין במכתב וארשת של דאגה עלתה על פניו. אנחה נמלטה מפיו, וביטאה את הצער העמוק שחש למקרא מצוקתו של בן הישיבה, תושב רוסיה, שנקרא להתגייס לצבא הרוסי.
הגיוס לצבא הרוסי היה צרה צרורה לכל בחור יהודי, על אחת כמה וכמה לתלמיד ישיבה, השומר על קלה כחמורה. כמעט בלתי-אפשרי היה לשמור על אורח חיים יהודי במסגרת צבאית נוקשה, בין גויים.
הרב דיסקין שימש כתובת לשאלות הלכתיות סבוכות. בעקבות מוצאו הרוסי הכיר היטב את סבלם של היהודים במדינה. רבים מהצעירים שאולצו להתגייס נטשו על כורחם את דרך ישראל סבא, ומקצתם אף איבדו כל זיקה לעולם התורה והמצוות.
עתה לפניו עוד מקרה מכאיב של בן ישיבה, שכל חפצו להתמסר ללימוד התורה ולעבודת השם, וכעת הוא ניצב לפני סכנה אמיתית. כאילו לא דיי בזה, מועד ההתייצבות בלשכת הגיוס נקבע ליום שבת-קודש.
ליבו של הרב דיסקין התמלא דאגה לנוכח מצוקתו של הבחור. כעבור כמה רגעים התעשת, וביקש לזמן אליו את תלמידו, הרב זבולון חרל"פ, ששימש דיין בבית דינו.
בבואו הציג לפניו הרב דיסקין את המכתב. "שמע-נא", פנה אל תלמידו, לאחר שסיים לקרוא את המכתב. "יודע אני שנוהג אתה להתפלל תפילת ותיקין בכותל המערבי, שריד בית מקדשנו, מדי שבת בשבתו". הרב חרל"פ הנהן, כמאשר את הדברים.
"אני מבקש ממך", המשיך הרב דיסקין, "שבשבת הקרובה תישא את תפילת 'מי שבירך' למען הבחור הרוסי, ולאחר התפילה תאסוף מניין מתפללים ותקראו יחד את כל ספר התהילים לזכות הבחור, כדי שיינצל מן הגיוס", אמר.
הרב חרל"פ הבטיח שכך ינהג. בבוקר יום השבת, אחרי התפילה, צירף אליו את בנו, הרב יעקב-משה חרל"פ, שהיה אז נער כבן חמש-עשרה, ועוד שמונה מתפללים, ויחדיו קראו את ספר התהילים בדבקות לרגלי שריד בית מקדשנו, בכוונם בליבם לפעול ישועה לבחור הישיבה מרוסיה.
בשובם מן הכותל המערבי החליט הרב חרל"פ להיכנס אל ביתו של הרב דיסקין, כדי לעדכנו על דבר ביצוע השליחות.
כששמע הרב דיסקין את הדברים ניתק לפתע מבטו ונתלה בנקודה סמויה בחלל החדר. גון פניו נשתנה באחת, והן החווירו והסמיקו חליפות. התחושה הייתה כאילו אין הוא נוכח כאן, בחדרו שבירושלים, אלא במקום אחר.
המחזה החריג נמשך כמה דקות. הרב חרל"פ ובנו עמדו נטועים ביראה במקומם, חשים כי הם שותפים למעמד שלמעלה מבינתם, והמתינו שהרב דיסקין יסיים את חזיונו ו'ישוב' אליהם.
"ובכן", ננער לפתע הרב דיסקין והישיר מבט אל תלמידו, "אני אומר שדחו את ההתייצבות של הבחור ליום רביעי. לכן אני מבקש שביום רביעי תלכו שוב אל הכותל המערבי, ותאמרו שנית את כל ספר התהילים במניין מתפללים לזכות הבחור מרוסיה".
יצאו הרב חרל"פ ובנו מבית הרב דיסקין אפופים התרגשות עזה. "דע, בני", אמר הרב חרל"פ לבנו בהתלהבות, "שאף שבמכתב היה כתוב במפורש שמועד ההתייצבות הוא בשבת-קודש, אין לי ספק שהרב רואה במבטו הרוחני את המתחולל אלפי קילומטרים מכאן, ואם הוא קבע שההזמנה נדחתה ליום רביעי – כך הדבר! אין לי כל ספק שכך יהיה!".
"אבא", שאל הבן, "מי הוא הבחור שלמענו הרב דיסקין הופך עולמות ויוצא מגדרו כדי להתפלל בעבורו? האם הוא תלמידו מימים עברו או אולי קרוב משפחה?".
הרב חרל"פ הניד בראשו לשלילה. "לא ולא", אמר, "לא זו בלבד שאין כל קִרבה משפחתית ביניהם, הרב אינו מכירו כלל! ובכל-זאת הוא כואב את מצוקתו של תלמיד הישיבה כאילו היה בנו-שלו".
ואכן, ביום רביעי בבוקר שוב קיבץ הרב חרל"פ מניין מתפללים בכותל המערבי, ויחדיו קראו את ספר התהילים לזכות בחור הישיבה הרוסי הנקרא להתגייס לצבא הרוסי – בדיוק כמצוות הרב דיסקין.
חלף זמן-מה מאז המכתב, התפילה והמחזה המופלא בבית הרב דיסקין. יום אחד קרא אליו הרב דיסקין את תלמידו הרב חרל"פ, ובפנים מאירות הראה לו מכתב חדש ששיגר אליו הבחור מרוסיה.
וכך כתב הבחור: "התייצבתי בלשכת הגיוס בשבת-קודש, במועד שצוין בהזמנה שנשלחה אליי. אולם מפני כמה סיבות דחו את מועד התייצבותי ליום רביעי באותו שבוע. סרתי ללשכת הגיוס ביום רביעי, אולם אז ציפתה לי הפתעה גדולה – הם החליטו לשחרר אותי לגמרי מהצבא! אין לי ספק שהדבר קרה בזכות תפילתכם!", סיים הבחור את מכתבו.
ואילו הרב דיסקין עצמו אמר לתלמידו, הרב חרל"פ, ובת שחוק נסוכה על שפתיו: "ר' זבולון, אין זה נכון שהנס קרה בזכותי, כדברי הבחור, אלא בזכות תפילתכם בכותל המערבי! התפילה הזאת היא שהצילה את הבחור!".
בתוך הדברים מסר לרב חרל"פ את מכתבו של בחור הישיבה הרוסי. "הכול בזכות תפילתכם", אמר לתלמיד, "ולכן הרי לכם המכתב"…
(על-פי סיפורו של הרב הגאון ישראל גרוסמן בספר 'שירת הים')
