"אני לא מרגישה שהוא באמת אוהב אותי…", אמרה לי אישה כאובה. בן זוגה אשר הקשיב לדברים, לא הבין על מה היא מדברת: "אני לא אוהב אותך?! מה לא עשיתי בשבילך?! הכל אני עושה רק למענך!! למה את אומרת ככה?". הוא מגיב בחזרה.
.
וכאן עולה השאלה, "מה זו אהבה בכלל?", כיצד ניתן להבין את הפער שנוצר בין תחושת האהבה שאחד מבני הזוג חש כלפי השני, לעומת המציאות העוגמה שבה הצד השני טוען שהוא איננו מרגיש זאת? איך זה ייתכן שהאיש/ה כל כך אוהב/ת והאיש/ה מסרב/ת בתוקף להאמין לכך?
****
אם נעשה סקר לגבי- מהי אהבה, נקבל תשובות מגוונות. כל אדם תופס ומפרש את המושג אהבה לפי הצרכים האישיים, והפרשנות שפיתח לעצמו, במהלך השנים. שוני זה משפיע רבות גם על מערכת הזוגיות שלנו, כאשר כל אחד מאתנו חווה ומפרש את המושג "אהבה" באופן אחר.
.
תפיסות שונות לגבי אהבה.
בני האדם שונים האחד מהשני בדברים רבים, אך גם, כך מסתבר, אנו שונים באופן שבו אנו תופסים ומרגישים את המושג אהבה. בהמשך לכך, אנו גם שונים בדרכים שלנו להביע את האהבה ולבטא אותה. ישנו אדם למשל שעבורו אהבה מתבטאת במילים חמות, כך הוא מרגיש אהוב וכך הוא גם מבטא אהבה. אדם אחר תופס את המושג אהבה כמוכנות לקנות ולהשקיע בכסף. מתנות, הפתעות ופינוקים, הינה הדרך שלו להרגיש אהוב ולאהוב. אדם נוסף יפרש את המושג אהבה כמוכנות לוותר לזולת, ואחר מרגיש ומבטא אהבה דרך שיחה, הבנה והקשבה הדדית.
.
מעבר לכך, כשם שתפיסת האהבה היא שונה אצל כל אחד, כך גם ההבנה לגבי מהי חוסר אהבה. אדם מסוים מרגיש חוסר אהבה כאשר מתפרצים לדבריו, ואילו השני חש חוסר אהבה כאשר לא מסייעים לו במטלות שלו, אצל אדם אחר התעלמות מיום ההולדת היא ההוכחה לחוסר אהבה, או כאשר מרימים עליו את הקול… כיוון שכך, לא פעם נוצר מצב שבו אחד מבני הזוג טוען שהוא כל הזמן מביע אהבה, ואילו הצד השני אינו מרגיש בכך. זאת מכיוון שאין התאמה בין תפיסות האהבה השונות, בין הצרכים והביטויים שלנו לגבי אהבה.
.
ובהקשר לכך, חשוב להדגיש עוד עניין מרכזי. יש פעמים לא מעטות, בהן הקושי לחוש ולקבל אהבה אינו קשור לבן או בת הזוג. הוא קשור לאדם עצמו ולהתמודדויות האישיות שלו.
.
"קשה לי לקבל אהבה…."
.
לא כל קושי או התמודדות בזוגיות קשורה דווקא לבן או בת הזוג. כל אחד מאתנו מגיע לחיי הנישואין כאשר הוא מצויד בסיפור חיים אישי שעבר וחווה. בניסיונות, בחוויות, ברגשות, באמונות ובזיכרונות. בן הזוג משמש לא פעם כמראה לאותם התמודדויות או תפיסות פנימיות שפיתחנו במהלך מסע חיינו.
.
כך גם לגבי אהבה. כאשר אנו מגיעים לחיי הזוגיות, ובתוכנו ישנם חוויות של דחיה, של חוסר אהבה, של קושי לקבל אהבה, להאמין ולהתמסר אליה, סביר להניח שזה יתבטא גם מול בן או בת הזוג. אישה לדוגמה שחוותה דחיה ובדידות רבה בילדותה, סביר כי יהיה לה קשה (לפחות בתחילה) להאמין ולהתמסר לאהבה שבעלה רוצה להעניק לה. ייתכן והיא (או הוא) תעשה לו "מבחנים" שוב ושוב על מנת שיוכיח שהוא באמת אוהב. ייתכן שמראש היא תנסה (לרוב, באופן לא מודע) לחסום כל ביטוי של אהבה ותסרב להאמין לכך. במצב שכזה עלולה להישמע בבית האמירה: "אתה לא באמת אוהב אותי…", כיוון שבתוכה (או בתוכו) ישנו קושי אמיתי להיפתח לאהבה, ולקבל אותה.
לחזק את האהבה!
אהבה היא מצרך יסוד בתוך בית. אי אפשר לוותר על אהבה. זה השורש, הבסיס והכוח. בשל כך, חשוב מאוד, להשקיע, להתאמץ ולחפש את הדרך בא נוכל לקבל, להאמין ולחוש את האהבה שבן או בת הזוג חפצים להעניק.
יתרה מכך, כשאנו טוענים שוב ושוב כלפי בן הזוג "את/ה לא אוהב/ת אותי…", אנו עלולים לפגוע או להחליש. בן הזוג עלול לקבל את התחושה כי לא משנה כמה הוא משקיע, משתדל ורוצה לתת- הצד השני אינו רואה או מעריך זאת, ובחוויה שלו הוא נשאר האשם או "הלא בסדר".
כך שלא משנה באיזה צד של המטבע אנחנו, גם לנו יש עבודה ללמוד להעריך, להרגיש ולקבל את האהבה שמוענקת לנו.
שלבים מעשיים לחיזוק האהבה:
בשלב הראשון כדאי לנסות ולהתבונן כל אחד בתוך עצמו: 'מהי אהבה בעבורי? מה גורם לי להרגיש אהוב? ומהי הדרך שלי להביע אהבה?' כמו כן, זהו השלב לברר ולזהות, האם יש בתוכי קושי לקבל אהבה, שאינו קשור דווקא לבן או בת הזוג. האם יש ל חסימה שמקשה עלי להאמין לאהבה ולקבלה? כמו בכל תחום, כאשר אנו מודעים לדבר, יש לנו אפשרות רבה יותר, להתחיל ולחולל שינוי. (ולעיתים, אם איננו מצליחים לעשות את השינוי לבד, כדאי לחפש סיוע חיצוני שיסייע לנו לעשות זאת).
בשלב השני, נשתף את בן/בת זוגנו בתובנות האישיות שלנו, אודות עצמנו. השיתוף הכנה, הוא עצמו שלב חשוב בדרך לחיזוק ההבנה והאהבה.
השלב השלישי, כולל בתוכו עבודה מעשית לחיזוק האהבה. דרך עיקרית אחת, היא המיקוד בטוב. כשאנו באופן מודע מתמקדים בטוב שבבן הזוג, מתבוננים ברצון הטוב, בהשתדלות, בעשיה, במחוות השונות (גם אם זה לא בדיוק מה שאנחנו רצינו…), בדאגה, בהשקעה, וכדומה- אנו מגדילים את היכולת שלנו לאהוב. ולהאמין לאהבה.
כמו כן, נתינה לבן או בת הזוג, גם כאשר "לא בא לי", מפתחת בתוכנו את האהבה. עוד יותר כאשר אנו מתעמקים בצרכים של הזולת, ומנסים להעניק את מה שבן/בת הזוג, באמת צריכים ורוצים. ולאו דווקא מה שאנו חפצים לתת.
ואסיים בסיפור מרגש במיוחד. אישה אחת תיארה בפני את הרגשתה: "בעלי לא אוהב אותי!" היא פסקה נחרצות. "הוא יודע שאני שונאת לחץ ואם הוא באמת אוהב אותי, הוא היה מפסיק עם הלחץ שלו". אהבה בעבורה הינה תחושה של רוגע ונחת רוח בבית. ולהפך, כאשר היא מרגישה לחץ, מבחינתה כל האהבה נעלמה ברגע. לאחר שהבנו זאת, ניסינו להסתכל על הדברים מזווית אחרת. להיכנס לנעלים של בעלה ולהבין מהי אהבה בעבורו. בשלב זה היא הופתעה לגלות כי אצלו הדברים בנויים אחרת, אהבה כלל לא נמדדת בלחץ או אי לחץ. במפגש שלאחר מכן היא נכנסה בהתרגשות: "אני מרגישה שהכרתי את בעלי מחדש. כל השבוע הבחנתי עד כמה הוא באמת משתדל עבורי. שולח לי הודעות במשך היום, מכין לי אוכל לעבודה, דואג שאנוח בצהרים… רק רוצה שיהיה לי טוב! עד כה מדדתי את האהבה רק בסרגל שאני מכירה, אך כעת אני מבינה שהסרגל שלי איננו הסרגל שלו. עכשיו אני רואה עד כמה הוא באמת אוהב… ועד כמה אני אישה אהובה באמת!".
ולסיכום יקרים, לא תמיד נראה שינוי בתוך שבוע, אך בוודאי בעז"ה, אם נרחיב את ההסתכלות והפרשנות, נתמקד בטוב, נשתדל להעניק לשותפנו את מה שהוא זקוק לקבל, ונדע לקבל את מה שהוא נותן… שינוי גדול ומשמח- מובטח לנו!
