האיש הנכון

"יֵשׁ כָּאן טָעוּת", נוֹפֵף בַּמִּכְתָּב מוּל עֵינָיו שֶׁל הַגַּבַּאי.. "הָרַבִּי אֵינוֹ טוֹעֶה", אָמַר הַגַּבַּאי. "אִם הַמִּכְתָּב מֻפְנֶה אֶל הֶעָשִׁיר מִצֶּ’רְנִיגוֹב, סַע וּמְסֹר לוֹ אוֹתוֹ".

"יֵשׁ לְךָ שָׁבוּעַ יָמִים בְּדִיּוּק לֶאֱסֹף אֶת חֲפָצֶיךָ וּלְהִסְתַּלֵּק מֵהָאֲחֻזָּה", הִנְחִית בַּעַל הָאֲחֻזָּה אֶת הַמַּהֲלֻמָּה עַל הַיְּהוּדִי שֶׁבְּמֶשֶׁךְ שָׁנִים חָכַר מִמֶּנּוּ אֶת הַמַּחְלָבָה וּמִמֶּנָּה הִתְפַּרְנֵס בְּכָבוֹד. לְרֶגַע קָט חָשַׁב הַיְּהוּדִי כִּי הָאָדוֹן חוֹמֵד עִמּוֹ לָצוֹן, אֲבָל מַבָּטוֹ הַקַּר הִבְהִיר כִּי הוּא מִתְכַּוֵּן לְכָל מִלָּה.



"עַל מָה וְלָמָּה?", שָׁאַל הַיְּהוּדִי בִּתְחִנָּה. "הֲלוֹא מֵאָז וּמִתָּמִיד הִקְפַּדְתִּי לְסַלֵּק אֶת כָּל הַתַּשְׁלוּמִים בְּמוֹעֲדָם, וְגַם הַמַּחְלָבָה מְנִיבָה רְוָחִים נָאִים".



בַּעַל הָאֲחוּזָה הָיָה נָחוּשׁ בְּהַחְלָטָתוֹ לְסַלְּקוֹ. "אִבַּדְתָּ אֶת אֵמוּנִי", הִפְטִיר.



הַיְּהוּדִי יָצָא מִלִּפְנֵי בַּעַל הָאֲחֻזָּה שָׁבוּר וּמֻדְאָג. מָה עוֹשִׂים? הוּא הֶחְלִיט לִפְנוֹת אֶל מְנַהֵל הַחֶשְׁבּוֹנוֹת שֶׁל הָאֲחֻזָּה, שֶׁאַף הוּא הָיָה יְהוּדִי. זֶה גִּלָּה הֲבָנָה לִמְצוּקָתוֹ, אֲבָל סֵרֵב לְהִתְעָרֵב בָּעִנְיָן, מֵחֲשָׁשׁ פֶּן יְעוֹרֵר אֶת חֲמָתוֹ שֶׁל אֲדוֹנוֹ.



בַּצָּר לוֹ נָסַע מְנַהֵל הַמַּחְלָבָה לָעֲיָרָה לְיוּבַּאוִויטְשׁ הַסְּמוּכָה, אֶל רַבִּי מְנַחֵם-מֶענְדֶּל, בַּעַל הַ’צֶּמַח-צֶדֶק’, כְּדֵי לְבַקֵּשׁ מִמֶּנּוּ מִכְתַּב הַמְלָצָה לִמְנַהֵל הַחֶשְׁבּוֹנוֹת הַיְּהוּדִי. הוּא הֶאֱמִין, כִּי הַיְּהוּדִי לֹא יָעֵז לְסָרֵב אִם הַצַּדִּיק יְבַקְּשׁוֹ לְדַבֵּר עַל לֵב בַּעַל הָאֲחֻזָּה.



הִגִּיעַ הַיְּהוּדִי לִלְּיוּבַּאוִויטְשׁ וְקִבֵּל מֵהַצַּדִּיק מִכְתָּב שֶׁבּוֹ מִתְבַּקֵּשׁ הַנִּמְעָן לְסַיֵּעַ לְמוֹסְרוֹ וּלְהִשְׁתַּדֵּל בִּשְׁבִילוֹ אֵצֶל בַּעַל הָאֲחֻזָּה. מְעוֹדָד יָצָא הַיְּהוּדִי לְבֵיתוֹ. בְּאֶמְצַע הַדֶּרֶךְ הוֹצִיא אֶת הַמִּכְתָּב מִכִּיסוֹ וְהִתְבּוֹנֵן בּוֹ. לְפֶתַע חָשְׁכוּ עֵינָיו. נִמְעַן הַמִּכְתָּב לֹא הָיָה מְנַהֵל הַחֶשְׁבּוֹנוֹת, כְּפִי שֶׁבִּקֵּשׁ, אֶלָּא אָדָם אַחֵר לַחֲלוּטִין – יְהוּדִי עָשִׁיר מֵהָעִיר צֶ’רְנִיגוֹב.



מִיָּד סָב לְאָחוֹר וְחָזַר בִּמְהִירוּת לִלְּיוּבַּאוִויטְשׁ. "יֵשׁ כָּאן טָעוּת", נוֹפֵף בַּמִּכְתָּב מוּל עֵינָיו שֶׁל הַגַּבַּאי, וּבִקֵּשׁ לְהִכָּנֵס שׁוּב אֶל הָרַבִּי. "הָרַבִּי אֵינוֹ טוֹעֶה", אָמַר הַגַּבַּאי. "אִם הַמִּכְתָּב מֻפְנֶה אֶל הֶעָשִׁיר מִצֶּ’רְנִיגוֹב, סַע וּמְסֹר לוֹ אוֹתוֹ".



חָזַר הַיְּהוּדִי לְבֵיתוֹ בְּפַחֵי-נֶפֶשׁ. כַּאֲשֶׁר סִפֵּר אֶת קוֹרוֹתָיו לְאִשְׁתּוֹ, הִמְרִיצָה אוֹתוֹ הָאִשָּׁה לָקוּם וְלָצֵאת מִיָּד לְצֶ’רְנִיגוֹב. "עֲשֵׂה כְּפִי שֶׁהוֹרָה לְךָ הָרַבִּי וַה’ יַעֲזֹר", עוֹדְדָה אֶת רוּחוֹ.



כְּשֶׁהִגִּיעַ לְבֵית הֶעָשִׁיר בְּצֶ’רְנִיגוֹב, קִבְּלוֹ הַלָּה בִּמְאוֹר-פָּנִים, אֲבָל כְּשֶׁהוֹשִׁיט לוֹ אֶת מִכְתָּבוֹ שֶׁל הַ’צֶּמַח-צֶדֶק’, הִתְפַּלֵּא הֶעָשִׁיר פְּלִיאָה כְּפוּלָה: "רֵאשִׁית, ’מִתְנַגֵּד’ אֲנִי וּמֵעוֹלָם לֹא פָּגַשְׁתִּי אֶת רַבְּךָ. שֵׁנִית, אֵינֶנִּי מַכִּיר אֶת בַּעַל הָאֲחֻזָּה שֶׁלְּךָ וְאֵין לִי שׁוּם קֶשֶׁר עִסְקִי אוֹ אַחֵר עִמּוֹ. אֵינֶנִּי יוֹדֵעַ בַּמֶּה אוּכַל לַעֲזֹר לְךָ".



לְמִשְׁמַע הַדְּבָרִים נָפְלוּ פָּנָיו שֶׁל מְנַהֵל הַמַּחְלָבָה. הוּא נוֹתַר נָטוּעַ בִּמְקוֹמוֹ, נָבוֹךְ וְאוֹבֵד-עֵצוֹת. גַּם הַפַּעַם בָּא הָעִידוּד מִכִּוּוּנָהּ שֶׁל הָאִשָּׁה. "אֵינְךָ יָכוֹל לִנְטֹשׁ לְנַפְשׁוֹ יְהוּדִי אֻמְלָל", אָמְרָה לְבַעֲלָהּ. "סַע עִמּוֹ לִמְנַהֵל הָאֲחֻזָּה וְאוּלַי תִּזְכֶּה לִהְיוֹת הַשָּׁלִיחַ לְהָבִיא לוֹ אֶת יְשׁוּעַת ה’".



עָשָׂה הֶעָשִׁיר כִּדְבַר אִשְׁתּוֹ. בְּהַגִּיעָם לְבֵיתוֹ שֶׁל בַּעַל הָאֲחֻזָּה, הִבְחִינוּ בַּהֲמֻלָּה רַבָּה סְבִיב הַבַּיִת. כִּרְכָּרוֹת מְפֹאָרוֹת עָצְרוּ לְיַד שַׁעַר הֶחָצֵר, וַאֲנָשִׁים הֲדוּרֵי-לְבוּשׁ יָרְדוּ מֵהֶן וְנִכְנְסוּ פְּנִימָה. אֶת פְּנֵיהֶם קִבֵּל בַּחֲבִיבוּת בַּעַל הָאֲחֻזָּה, שֶׁעָמַד בְּפֶתַח הַבַּיִת.



מְנַהֵל הַמַּחְלָבָה עָמַד מֵרָחוֹק, בְּעוֹד הֶעָשִׁיר מִצֶּ’רְנִיגוֹב מִתְקָרֵב בִּצְעָדִים מְהֻסָּסִים לְעֵבֶר הַפֶּתַח. לְפֶתַע הִבְחִין בּוֹ בַּעַל הָאֲחֻזָּה, הוֹשִׁיט לְעֶבְרוֹ אֶת יָדָיו וְקָרָא בְּקוֹל: "רְאוּ אֵיזֶה אוֹרֵחַ בָּא לְבָרְכֵנִי בְּיוֹם-הֻלַּדְתִּי!". הוּא יָצָא לִקְרַאת הֶעָשִׁיר הַנָּבוֹךְ וְחִבְּקוֹ חִבּוּק חַם.



אַחַר-כָּךְ הִכְנִיסוֹ פְּנִימָה וְהִצִּיגוֹ לִפְנֵי אִשְׁתּוֹ: "זוֹכֶרֶת אַתְּ אֶת הַלַּיְלָה הַהוּא, לִפְנֵי שָׁנִים רַבּוֹת, כַּאֲשֶׁר נִקְלַעְנוּ לְצֶ’רְנִיגוֹב, בְּקֹר מַקְפִּיא וּבְשֶׁלֶג כָּבֵד? הִנֵּה הָאִישׁ שֶׁהִכְנִיס אוֹתָנוּ אָז לְבֵיתוֹ וְהֵשִׁיב אֶת נַפְשׁוֹתֵינוּ בְּכוֹסִית יֵין-שָׂרָף וּבַאֲרוּחָה חַמָּה. עַכְשָׁו בָּא לְכָאן לְבָרְכֵנִי. אֵיזוֹ הַפְתָּעָה! אֵיזוֹ הַפְתָּעָה!".



בְּאוֹתוֹ רֶגַע נִזְכַּר הֶעָשִׁיר בְּסִפּוּר הַמַּעֲשֶׂה. הוּא הִנְהֵן בְּרֹאשׁוֹ וּבֵרֵךְ אֶת בַּעַל הָאֲחֻזָּה בְּחֹם לְרֶגֶל יוֹם-הֻלַּדְתּוֹ. הֵם הוֹסִיפוּ לְשׂוֹחֵחַ עַל דָּא וְעַל הָא, וּבָרֶגַע הַמַּתְאִים פָּנָה הֶעָשִׁיר לְבַעַל הָאֲחֻזָּה: "אֲנִי רוֹצֶה לְבַקֶּשְׁךָ בַּקָּשָׁה אִישִׁית. אָנָּא, אַל תְּפַטֵּר אֶת מְנַהֵל הַמַּחְלָבָה שֶׁלְּךָ, שֶׁהוּא גַּם קְרוֹב-מִשְׁפַּחְתִּי. אִישׁ טוֹב וְיָשָׁר הוּא. רַחֵם עָלָיו וְעַל מִשְׁפַּחְתּוֹ".



בַּעַל הָאֲחוּזָה הִבִּיט בְּעֵינֵי מֵיטִיבוֹ מִשֶּׁכְּבָר. "הַאֻמְנָם יָכוֹל אַתָּה לְהַבְטִיחֵנִי נֶאֱמָנָה כִּי אָדָם יָשָׁר וְהָגוּן הוּא?", שָׁאַל.



"בְּהֵן-צִדְקִי", עָנָה הַנָּגִיד.



"טוֹב", אָמַר בַּעַל הָאֲחֻזָּה, "מְסֹר לוֹ בִּשְׁמִי שֶׁאֲנִי מְבַטֵּל אֶת הוֹדָעַת הַפִּטּוּרִים".



אֶת שִׂמְחָתוֹ שֶׁל מְנַהֵל הַמַּחְלָבָה מְיֻתָּר לְתָאֵר, אֲבָל גַּם הֶעָשִׁיר הָיָה נִרְגָּשׁ וְנִפְעָם. הוּא הֶחְלִיט לַעֲבֹר בְּדַרְכּוֹ לְצֶ’רְנִיגוֹב דֶּרֶךְ לְיוּבַּאוִויטְשׁ, כְּדֵי לִרְאוֹת פָּנִים-אֶל-פָּנִים אֶת הַ’צֶּמַח-צֶדֶק’.



בְּהִכָּנְסוֹ אֶל הָרַבִּי אָמַר בְּהִשְׁתָּאוּת: "כָּל יָמַי הָיִיתִי ’מִתְנַגֵּד’ וְלֹא הֶאֱמַנְתִּי בְּמוֹפְתִים, וְהִנֵּה אֲנִי זוֹכֶה לִרְאוֹת מוֹפֵת גָּלוּי מוּל עֵינַי".



הַ’צֶּמַח-צֶדֶק’ חִיֵּךְ: "חָלִילָה, חָלִילָה. אֵין כָּאן עִנְיָן שֶׁל מוֹפֵת, אֶלָּא רַק זִכָּרוֹן טוֹב אֲשֶׁר ה’ חָנַן אוֹתִי בּוֹ, לְצַד אֱמוּנָה שֶׁכָּל מָה שֶׁיְּהוּדִי רוֹאֶה אוֹ שׁוֹמֵעַ אֵינוֹ לַשָּׁוְא. כַּאֲשֶׁר בָּא אֵלַי מְנַהֵל הַמַּחְלָבָה וְסִפֵּר לִי אֶת סִפּוּרוֹ, הִתְמַלֵּא לִבִּי צַעַר. בְּאוֹתוֹ רֶגַע נִזְכַּרְתִּי בַּסִּפּוּר שֶׁשָּׁמַעְתִּי לִפְנֵי שָׁנִים, עַל בַּעַל הָאֲחֻזָּה הַזֶּה שֶׁכִּמְעַט קָפָא לַמָּוֶת בְּלַיְלָה קַר וְאַתָּה הִצַּלְתָּ אֶת חַיָּיו. חָשַׁבְתִּי אֵפוֹא, שֶׁאַתָּה הָאִישׁ הַמַּתְאִים בְּיוֹתֵר לַעֲזֹר לַיְּהוּדִי בִּמְצוּקָתוֹ".



חָזַר הֶעָשִׁיר לְבֵיתוֹ וְאָמַר לְאַנְשֵׁי עִירוֹ, כִּי יוֹתֵר מִשֶּׁהִתְפַּעֵל מֵהַמּוֹפֵת הַגָּלוּי, הִתְרַשֵּׁם מֵעַנְוְתָנוּתוֹ שֶׁל הַ’צֶּמַח-צֶדֶק’. "זָכִיתִי לַעֲמֹד בְּד’ אַמּוֹתָיו שֶׁל אִישׁ אֱלֹקִים קָדוֹשׁ וְעָנָו", אָמַר.


הסיפור באדיבות: ’תורתך שעשועי’ – צעירי אגדות חב"ד