מספרים על מושקה 'שלימזל', משה ביש המזל, ככה קראו לו בכפר.
לא סתם הוא נקרא בשם הזה, כל מה שהוא עשה, הוא לא הצליח. שלח את הידיים שלו לעסקים, אבל כאילו מי שהוא שם לו רגל. ניסה לעבוד תחת מעסיקים אחרים, אבל תמיד הוא לא הצליח. כל דבר שהוא עושה, כאילו השטן בכבודו ובעצמו מונע ממנו מלהצליח.
כל השכנים שלו שאהבו אותו ריחמו עליו, וניסו כמיטב יכולתם לעזור לו. אבל תמיד, משהו השתבש בדרך.
אמרנו 'שלימזל'…
עולה רעיון לעשיר של הכפר, "אני יעשה משהו שיעזור למושקה. אף אחד לא יפריע לי לעזור לו"!
כדי ללכת לבית הכנסת, היה מושקה צריך לחצות מידי בוקר את הנהר שחוצה את הכפר על הגשר הנטוי עליו. דרכו הוא עובר את הנהר, ושם מחכה לו העשיר. הוא לקח ארנק מלא בהרבה כסף, שם אותו במרכז הגשר, אין סיכוי שמושקה יפספס את הארנק.
והנה, מושקה קם כמידי בוקר ללכת לתפילת שחרית. רגע לפני שהוא עולה על הגשר, עומד לחצות אותו, הוא חושב לעצמו. "הרי את הגשר הזה אני עובר אלפי פעמים, בואו נראה אם אני יכול לעבור אותו בעיניים עצומות".
סוגר מושקה השלימזל את העיניים, חוצה את הגשר בהצלחה… וכמובן מפספס את הארנק…
– – – –
השבוע אנחנו לומדים, אין דבר כזה שלימזל. אין דבר כזה – אין סיכוי. תמיד יש סיכוי!
התורה מספרת לנו על אדם שהיה טמא, או בדרך רחוקה, ובגלל זה נמנע ממנו מלהקריב את קרבן הפסח במועדו. ובלשון התורה: "איש איש כי יהיה טמא לנפש או בדרך רחוקה".
מבשרת התורה שגם לאדם כזה יש הזדמנות שניה להקריב את קרבן הפסח – בפסח שני. חודש אחרי, בי"ד באייר, הוא יכול לבוא ולהקריב את הפסח, וזה נחשב לו כאילו הוא הקריב את הפסח במועדו, בתאריך הראשון.
אם נתמקד במילים של התורה: "איש איש כי יהיה טמא לנפש או בדרך רחוקה", מה אנחנו מבינים? שאדם שלצערו לא הצליח, או בגלל שהיה טמא שלא באשמתו, או שהיה בדרך רחוקה שלא באשמתו, הוא יכול להקריב את קורבן הפסח.
אבל ההלכה פוסקת שגם אדם שהיה בירושלים, לא רק שהוא היה בירושלים, אפילו שהיה ב'הר הבית'. אבל לא בתוך ה'עזרה'. הוא לא הקריב את קורבן הפסח בזדון, בכוונה! אבל גם הוא יכול להקריב את קרבן פסח שני! ואם הוא יקריב את פסח שני, זה יחשב לו כאילו הוא הקריב את קרבן הפסח הראשון במועדו, ולכן גם לא ייענש בעונש החמור, ה'כרת', שנגזר על מי שלא הקריב בכוונה לא בפסח ראשון וגם לא בפסח שני.
למי שתמה איך ההלכה פוסקת הפוך מהמשמעות הפשוטה של התורה, מסביר רבי אליעזר במשנה (פסחים צ"ג ע"ב) שמעל המילה "רחוקה" יש ניקוד (בעשרה מקומות בתורה כשסופר הסת"ם כותב את אותיות התורה בספר התורה, הוא מסמן ניקוד מעל האות). שהמשמעות של הניקוד כדי ללמד אותנו שהפירוש של רחוקה שונה ממה שאנחנו חושבים.
מה הוא בעצם העומק – המסר העצום שטמון כאן.
אין דבר שהוא מאוחר! אין דבר כזה אני לא יכול, אני לא מצליח, לא הולך לי:
תמיד, אבל תמיד – יש הזדמנות שניה.
– – – –
כך גם יהיה בגאולה העתידה.
ביציאת מצרים, כפי שזה כתוב בהגדה, לא כולם זכו להיגאל. אבל לעתיד לבוא, כשמשיח יבוא, גם אלו הנמצאים בדרך רחוקה, "האובדים בארץ אשור והנידחים בארץ מצרים", גם הם יזכו לגאולה האמיתית והשלימה ו"השתחוו לה' בהר הקודש בירושלים".
שבת שלום ומבורך!
הרב נח סוליש
