רַבִּי טַרְפוֹן אוֹמֵר: לֹא עָלֶיךָ הַמְּלָאכָה
לִגְמוֹר, וְלֹא אַתָּה בֶן חוֹרִין לִבָּטֵל מִמֶּנָּה
’פרפקציוניסטים’ – בוודאי נפגשתם לא פעם באנשים כאלה. אנשים שמחפשים את הטוב ואת ה’טופ’ שבכל דבר. הם לא ייכנסו לפרויקט אם הם לא יהיו בטוחים שהם יעשו אותו בצורה מושלמת. הם יעדיפו להפסיד הכול מאשר לעשות משהו שהוא לא מושלם (לפחות כפי שנדמה להם על פי הבנתם).
לכאורה זו תכונה נהדרת. איך אפשר שלא לעודד את מי שחותר למושלמות? מי שאוהב שהדברים יהיו הכי-הכי?
כמו בכל דבר, גם בחתירה לשלימות יש חיסרון. פרפקציוניסטים רבים מעדיפים לוותר על עשיה ועל פעולה שהם צריכים לעשות, רק בגלל שהם לא בטוחים שהדבר ייעשה בשלימות, וכך הם מפסידים רבות.
רוצים דוגמאות? בבקשה!
כמי שכותב ומוציא לאור ספרים, אנשים רבים פונים אלי ומבקשים להתייעץ לגבי ספר שהם רוצים לכתוב. הם מבטיחים לי שהספר שלהם יהיה ה’טופ’. "אנחנו לא נתפשר על כלום", הם אומרים לי. בשורה התחתונה, הספרים של אותם אנשים לא יצאו מעולם וכנראה גם לא ייצאו בשנים הבאות. אז נכון, צריך להשתדל שספר יהיה איכותי, מובנה היטב, חף משגיאות – אבל בינינו, אי אפשר שלא יהיו שגיאות פה ושם. אבל הספר עדיין יכול לספק הנאה לקוראיו, תובנות בונות והרבה סיפוק.
מהי הדרך הנכונה? ובכן, רבי טרפון ב"פרקי אבות" מתווה את הדרך המתאימה והמדויקת: לא עליך המלאכה לגמור, אבל אי אין אתה רשאי להיבטל ממנה. לא תמיד אפשר לעשות את הדברים עד הסוף, בקצה המושלמות, אבל זו לא סיבה כדי לבטל את העשיה ולא להביא אותם לכלל מימוש.
הנוסחה היא: תתחיל לעשות, שאף לשלימות, עשה הכול כדי שייצא בצורה הנכונה ביותר; ועם זאת, דע לך שגם דברים שהם לא מושלמים, הם ראויים ונכונים.
מנחם זיגלבוים הוא סופר ומאמן אישי להצלחה ולמצוינות. לפרטים: eimunmz@gmail.com ובפייסבוק.
