אחד הצרכים הבסיסיים ביותר של אדם היא מנוחה.
מנוחת הגוף, ובעיקר מנוחת הנפש, שיש לה השפעה ישירה ופיזית על תחושת הגוף..
יש מנוחה פיזית, והיא די פשוטה: שבה האדם פשוט נח בפישוט ידים ורגלים על מיטתו או על כורסתו.
ויש מנוחה נפשית, שהדרך אליה היא קצת יותר מפותלת..
הניגוד למנוחת הנפש אמיתית, היא כשאדם עושה ומתעסק באינספור עניינים, שכל אחד מהם עומד בפני עצמו, וממילא הוא כל הזמן נמצא בתנועה של שינויים. סוג של כף הקלע, בה אדם נקלע ממצב אחד למצב קיצוני אחר.
בדרך הטבע לא ניתן להמלט מכך. זה חלק אינטגרלי מהחיhם. הד.נ.א של העולם, זה שינויים והגדרות של זמן ומקום.
הדרך היחידה והבטוחה לכך היא, כשאדם חי עם משמעות ותכלית אחת כל חייו.
כשאדם חי בתחושה שהוא נמצא כאן כשליח ההשגחה העליונה וזה כל עניינו, ללא הבדל באיזה פרט הוא עוסק, הרי כל חייו הוא בתנועה אחת ארוכה,עקבית ויציבה, של יצוג ה' בעולם.
זהו הנופש האמיתי.
איים, ים, מרחבי דשא וחדרי פאר זה נחמד, אבל המנוחה האמיתית נמצאת במחוזות הרוחניים והנפשיים.
נופש אינו רק נוף-(ועל האש), חופש אינו רק חוף ועל האש) אלא בעיקר בתחום המשמעות.
נופש – מלשון נפש!
