האח האובד

שושנה יצאה החוצה ולא יכלה לעצור בעד זרם הדמעות שהחל פורץ מעיניה. היא הרי לא אמרה לרבי דבר... • עוד היא מדברת והנהג היטה את המונית לצד הכביש ועצר בחריקה. "מה קרה?" שאלה שושנה בתדהמה, אך הנהג קצר רוח הוא: "תמונה, תמונה יש לך?" - הוא שואל. היא מתבוננת בו כלא מאמינה, מוציאה את ארנקה ומגישה לו את תמונתו של מרדכי.

החקירה היתה בעיצומה. חוקרים רמי דרג התרוצצו הלוך ושוב במסדרונות המטה לחקירות הונאה והפעם נראה היה שהמדובר ב"דג שמן". זה חודשים מספר מאז התקבל המידע על מרדכי מ., צעיר בן 27, הסוחר בהון-זר תוך עבירה על חוקי המדינה. הימים ימי משבר המניות והממשלה רואה בחומרה רבה עבירות בתחום המטבע הזר. משרד החקירות של "זיגל" נכנס לפעולה.

לחוקרים האוספים כל פרור מידע על מרדכי מ. התברר שדי בידוע עליו על מנת שניתן יהיה להעמידו לדין. הם החליטו לעוצרו, אלא שכאן חיכתה להם הפתעה "קטנה" ; העבריין נעלם מן האופק! שמועה עיקשת אמרה שהוא נמצא בניו-יורק, אך סימוכין לדברים לא נמצאו. תיק החקירות נסגר.

אצל הוריו של מרדכי נשארו הדברים "פתוחים". הבן הנמלט נמנע מליצור קשר עם משפחתו, מחשש שמא יבולע לו, וההורים המודאגים לא ידעו את נפשם מרוב דאגה, שלא הטיבה עם מצבם הבריאותי. אחותו הבכירה של מרדכי, שושנה, אשר מצבם ההולך ומחמיר של הוריה נגע לליבה, אזרה עוז ויצאה לחפש את האח האובד בעולם הגדול. חברים וידידים ניסו אמנם להניאה מדרכה, כשהם
טוענים לפניה: אמריקה גדולה היא, ועם כל הרצון הטוב אין שום אפשרות למצוא בה אדם מסתתר, אולם היא לא שעתה לדבריהם, ויצאה לדרך.

לא קשה לשער את עגמת נפשה – בהגיעה לארה"ב – בראותה שחסרת אונים היא, וכי אין סיכוי, אפילו אחד לאלף, שתוכל למצוא את אחיה. במסעדות ובמרכזי החברה הישראליים לא זכר איש אדם הדומה בתיאורו למרדכי, והיאוש השתלט עליה סופית.

בשבוע שקודם חזרתה ארצה הציע לה ידיד משפחה, חסיד חב"ד, לפנות אל הרבי מליובאוויטש. צדיק זה – אמר – יצאו לו מוניטין כעושה נפלאות, ורבים שוחרים לפתחו על מנת לזכות בברכותיו. גשי אליו גם את, וישועת ה' – כהרף עין. ביאושה החליטה שושנה שאין לה מה להפסיד. היא הלא עוזבת את ניו-יורק ביום ראשון בערב, ובבוקר תוכל לפנות אל הרבי.

בעוברה לפני הרבי – בעת חלוקת הדולרים לצדקה וברכה – נעצרו המלים בגרונה ודמעות עמדו בעיניה. הרבי הרעיף עליה מבט אבהי, דומה יודע מכבר מאשר על ליבה, ואמר קצרות: "אסור להתייאש!".

שושנה יצאה החוצה ולא יכלה לעצור בעד זרם הדמעות שהחל פורץ מעיניה. היא הרי לא אמרה לרבי דבר, ופתאום… אך כיצד זה יכולה היא שלא להתייאש? הן עברו עליה שלושה שבועות מיגעים של חיפושים, ולשווא, והיום עומדת היא לחזור בגפה אל ההורים. מה תאמר להם? – כשהיא מתייפחת בבכי עלתה על מונית שלקחה אותה חזרה אל בית הידיד אצלו התאכסנה.

בעל המונית, בחור ישראלי, שמצא עצמו מסיע אשה בוכיה, העיז לשאול בנימוס מה קרה, אולי יכול הוא לעזור במשהו. שושנה קצת נעלבה מן השאלה וכבר החליטה שלא לענות לו לחטטן, אך במחשבה שניה החלה מספרת לו את העובר עליה. הנהג, מתוך סקרנות גוברת, שאלה כיצד נראה אחיה, וזו החלה מתארת אותו, עם כל הפרטים המזהים עליהם הרבתה לחזור בשבועות האחרונים: גבוה, שער שטיני, עינים חומות… עוד היא מדברת והנהג היטה את המונית לצד הכביש ועצר בחריקה. "מה קרה?" שאלה שושנה בתדהמה, אך הנהג קצר רוח הוא: "תמונה, תמונה יש לך?" – הוא שואל. היא מתבוננת בו כלא מאמינה, מוציאה את ארנקה ומגישה לו את תמונתו של מרדכי.

"זה הוא" – קרא הנהג בקול – "וואלה! יש לך מזל… זהו החבר הגר עמי ב"בֶיסמֶנט"…