"וביום השמיני ימול בשר עורלתו" (פרשת השבוע – תזריע)
פעולת המילה נקראת ברית בהיותה "אות ברית" החתומה ומוטבעת בבשרנו, כביטוי לקשר שבין עם ישראל והקב"ה. מיומו השמיני והלאה נושא עימו כל אדם מישראל את אות הברית הזה ואינו נפרד ממנו לעולם. לא היה עוד בישראל אות, ששמר על יחודו של עם ישראל ומנע התבוללות וטמיעה כאות ברית-המילה. חז"ל ציינו,
כי על אף ההתכחשויות של רבים בעם, בתקופות שונות, לרבות ממצוות התורה, נשארה ברית-המילה נחלת העם לדורותיו. היו אף שמסרו נפשם על קיום מצווה זו ; בתקופות הקשות ביותר, כשהיה ברור שניתן לזהות יהודי על פי מילתו, נטלו היהודים את הסיכון ולא ויתרו על מילת בניהם.
טעות היא לנמק את ברית המילה בשיקולי בריאות או היגיינה (למרות שמחקרים הוכיחו כי בברית-מילה יש כדי להוריד את אחוז הסיכון ללקות במהלה ממארת). המטרה האמיתית של ברית-המילה היא הטבעת החותם בבשר בברית קודש ביננו ובין ה'.
המצווה היא למול דווקא ביום השמיני ועל כן דוחה ברית המילה את השבת, ואפילו את יום הכיפורים. אמנם התורה אומרת "וביום השמיני ימול בשר עורלתו" אך על פי העיקרון של "וחי בהם" אין למול תינוק ביום השמיני, אם משקלו מועט מדי, אם לקה בצהבת, או מכל סיבה אחרת שעליה מורה הרופא. "פקוח נפש" דוחה כל מצוות 'עשה' שבתורה, ועל כן דוחים את הברית אפילו על ספק "פקוח נפש". המילה עצמה כוללת שלושה שלבים ; מילה, פריעה ומציצה, המבוצעים בזריזות על ידי מוהל מומחה וירא שמים, מוכר ידוע ומוסמך.
המילה נערכת במעמד של עשרה אנשים (אך חוסר מנין אינו מעכב את עריכתה) ויש לעורכה בצמוד לסעודה שהיא סעודת מצווה המהווה מרכיב חשוב במצוות ברית מילה. בשל חשיבות סעודת המצווה אין להזמין קרואים לברית, כי לא יתכן שלא להיענות להזמנה של השתתפות במצווה חשובה שכזו, ולכן מודיעים בלבד את זמן האירוע ומקומו ולא מזמינים רשמית ופורמלית.
שיהיה במזל טוב! ולכל עת וצורך בית חב"ד לשירותך!
