השעה היתה שמונה בבוקר כשצלצל הטלפון בביתו של הרב שמעון לזרוב, שליח הרבי בטקסס. מן העבר השני נשמע קולו של הרב בנימין קליין, מזכירו האישי של הרבי: "האם כבודו כתב איזשהו פתק לרבי בקשר למישהו בשם ד"ר נרקין?", שאל.
"כן" – ענה השליח בהתרגשות – "מסרתי את המכתב כבר לפני יותר מששה שבועות ואני מחכה כל הזמן לתשובה!".
"אתמול באחת בלילה" – המשיך ר' בנימין המזכיר – "הרבי מסר לי את התשובה: 1) ברכה לרפואה שלימה ויבשר טוב. 2) ידרוש בשלומו בשמי. 3) יבדוק את התפילין".
על אף השלווה שנשמעה בקולו של המזכיר, שמאות אלפי תשובות עוברות דרכו מידי יום, היה הרב לזרוב כולו מלא התרגשות. ד"ר נרקין הינו רופא ילדים מפורסם בעיר יוסטון שבמדינת טקסס. יום בהיר אחד התעורר משנתו והרגיש שאיננו יכול להזיז את ידו. כרופא הבין את משמעות הדבר – שיתוק!
הוא מיהר להתאשפז בבית-הרפואה, ועמיתיו, מבכירי הרופאים, טיפלו בו וערכו לו בדיקות. אף כי הרופאים לא גילו את מקור השיתוק, הם הודיעו לידידם כי יום אחד יכול השיתוק להגיע, חלילה, גם לראש, ואז…
לאחר חודש וחצי חזר הרופא לביתו כאדם שחשך עליו עולמו. באחד הימים נפגש עם הרב לזרוב ושפך לפניו את מר ליבו. מיד הציע לו השליח לכתוב מכתב לרבי, בתנאי אחד: לקבל על עצמו מראש שכל אשר יאמר לו הרבי אותו יעשה. הרופא הסכים, המכתב נשלח ורק עכשיו, לאחר זמן רב, הגיע התשובה.
ללא שהיות מיותרות התקשר הרב לזרוב לד"ר נרקין ומסר למזכירתו כי הוא צריך לדבר עם הדוקטור באופן דחוף. "מה קרה אצלכם?", נשמע קולו המבוהל של הד"ר. "ברוך השם אצלנו כולם בריאים" – ענה השליח – "הפעם זה בשבילך. זה עתה התקשר אלי המזכיר של הרבי והודיעני שבאחת בלילה יצאה תשובה על המכתב שכתבנו".
…עוד לפני שהספיק להקריא את תשובתו של הרבי קטעה אותו צעקתו של הד"ר: "מתי אמרת שהרבי נתן את התשובה? קרוב לאחת בלילה?! זה ממש לא יאומן! לא יאומן!" – התחיל הד"ר לצווח בהתרגשות ופרץ פתאום בבכי רם.
"אולי אבוא אליך ונדבר פנים אל פנים?" – ניסה השליח להרגיעו. "טוב, תבוא מיד. אבל לפני שאתה מנתק את הטלפון" – צעק הד"ר בהתרגשות – "אני רוצה שתדע שאתמול קרוב לשעה אחת בלילה התחלתי פתאום להזיז את היד, לראשונה מאז השיתוק…"
הפעם הגיע תורו של הרב לזרוב לשאוג שעה שצעקת התרגשות נפלטה מפיו אל חלל הבית והוא מיהר לגשת לביתו של הד"ר.
לאחר שנרגעו השניים מסר השליח לד"ר את תשובת הרבי: ברכה לרפואה, דרישת השלום ובדיקת התפילין. "יש לכם בכלל תפילין בבית?" – שאל השליח בהיסוס מה.
"דוקא כן", ענה הד"ר, "קיבלתי בירושה תפילין ומאז שנשרף ביתי ורק הם נשארו שלימות החלטתי להשתמש בהם".
מיד לקח השליח את התפילין והעבירם לבדיקה אצל טובי המומחים בנושא, בניו יורק, כדי שיבדקו את הענין בדחיפות.
עוד באותו ערב התקבלו תוצאות הבדיקה. התפילין היו פסולות. רק פסול אחד מצאו בכל פרשיות התפילין: מילה שלימה היתה חסירה, המילה "ידך"…
