יחד עם התשוקה והגעגועים לקבלת התורה, עד שסופרים את הימים מתי יהיה כבר זמן מתן תורתנו, מוסיפים גם בתשוקה והגעגועים לגאולה, שסופרים את הימים והשנים והדורות שנמצאים בגלות, וצועקים "עד מתי"… ומבקשים מהקדוש ברוך הוא שתכף ומיד יוציא את כל בני ישראל, כל אחד ואחת מישראל, כל משפחה ומשפחה, וכלל ישראל, מהגלות אל הגאולה האמיתית והשלמה, על-ידי משיח צדקנו… תכף ומיד ממש, ביום זה, כפי שמתברך כל אחד ואחד מישראל: "אחכה לו בכל יום שיבוא", וכפי שמבקשים בתפילת שמונה-עשרה": "את צמח דוד עבדך מהרה תצמיח", "מהרה" דוקא, ולא רק "מהרה" לפי ההגבלות של בשר-ודם, אלא "מהרה" של הקדוש-ברוך-הוא – תכף ומיד ממש.
(כ"ה באייר תנש"א; ספר השיחות תנש"א, כרך ב, עמ' 485)
