בפרשת השבוע מזכיר משה לבני-ישראל את כל הקורות אותם במדבר ומדגיש בין היתר את כוונת כל המאורעות: "למען ענותך, לנסותך, לדעת את אשר בלבבך, התשמור מצוותיו אם לא". תפקידם של הנסיונות הוא לחשל את האדם ולהעלותו מעלה מעלה במדרגות הקדושה עד לדרגות נעלות שלא היה יכול להגיע אליהם בדרך אחרת.
כבר דובר במדור זה פעמים רבות שתכלית בריאת העולם היא להעלות את העולם הגשמי לקדושה ובכך לעשות לקב"ה דירה בעולם. בארבעים שנות הנדודים במדבר לא התעסקו בני-ישראל בענינים גשמיים ולכן תקופה זו שימשה יותר לניסיון והכנה לקראת הכניסה לארץ-ישראל בה יעבדו ויתעסקו עם עניני העולם החומרי ויקיימו באופן מעשי את מטרת הבריאה.
באופן כללי אנו מוצאים בעניניו הגשמיים של האדם שני סוגי נסיונות בולטים: נסיון העוני ונסיון העושר. העשיר צריך להשמר פן תעלה במוחו המחשבה שכאילו בזכות עבודתו, תוכניותיו ומעשיו הגיע לו העושר הגדול, לעומתו העני צריך להאמין כי אין רע יורד מלמעלה והאדם עצמו אשם ביסוריו ולכן עליו לקבלם בשמחה. גם במדבר התנסו בני-ישראל בנסיונות אלו ושניהם קשורים ב"מן" כפי שמשה מפרט בהמשך דבריו: "ויענך וירעיבך ויאכילך את המן אשר לא ידעת ולא ידעון אבותיך".
נסיונות ה"מן"
המן שימש כלחם וירד מן השמים. תכונותיו היו על טבעיות עד כדי כך שניתן היה להרגיש בו את כל הטעמים שבעולם ולא היתה נשארת ממנו פסולת. מצד שני אכילתו לא הביאה איתה הרגשת שובע כי בכל יום ירד המן מחדש ואף פעם לא נשאר לחם בבית – מה שפגם בתחושת השובע. גם העובדה שהמן לא שינה את צורתו בהתאם לטעם, המעיטה בעיני האדם את ערכו הנעלה שהרי אינה דומה ההרגשה באכילת דבר שרואים לבין מאכל שכלל לא רואים אותו ורק מרגישים את טעמו. יוצא איפוא שאנו רואים במן שתי תכונות קוטביות: עשירוּת – שלימות כל הטעמים, מול עניות – הרגשת העינוי וחוסר השובע המוחלט. מה הוא ההסבר להתמזגות שני הניגודים בדבר אחד, האין זו סתירה?
לאמיתו של דבר אלו הם שני צדדים של אותו דבר:
המן מצד עצמו היה בעצם מזון אלוקי אשר אינו נתון למגבלות הטבע ולכן היתה בו שלימות כל הטעמים אבל בירידתו למטה התקבל אצל האדם הגשמי כמו כל מזון אחר ולכן עצם העובדה שלא יכול היה לעמוד על טעמו של הלחם בשלמות כל הטעמים שבו רק הגבירה אצלו את הרגשת הרעבון. גם העין האנושית לא הבחינה במאכלים הנושאים בתוכם טעמים בלתי מוגבלים וממילא טעם המן נפגם. וכך למרות שהאדם חש בעושר הבלתי מוגבל שטמון במן לא יכול היה לתופסו וזה רק הגביר אצלו את ה"עניות".
כיצד בכל אופן ניתן לקלוט כראוי את הלחם הרוחני?
הדרך היחידה היא על ידי השתחררות האנשים מן המגבלות האישיות שתביא את היכולת לקלוט את המאכל בעל התכונות הבלתי מוגבלות.
להשתחרר מהמגבלות
ניסיונות העושר והעוני כפי שהתבטאו במן העניקו לבני-ישראל את הכוח להתמודד עם נסיונות ומכשולים דומים בהמשך דרכם. המן ביטא את שיא העשירות, זו המגיעה מלמעלה ולא על ידי מעשה ידי אדם. מצד שני לא תמיד יודע האדם כיצד לקלוט את השפע שיורד מלמעלה ולפעמים התערבות שלא במקום בנסיון להוסיף על מה שניתן, לא רק שאינה מועילה אלא גורמת נזק ויוצרת עניות במקום שיכולה לבוא עשירות שנאמר: "לא העדיף המרבה".
הדרך לקבל את הטוב האלוקי היא לצאת ולהשתחרר, ראשית כל, מהרצונות האישיים ומהמחשבה כי "כוחי ועוצם ידי עשו לי את החיל הזה" ולחזק את הידיעה שכל מה שמגיע לאדם הוא מהקב"ה שהוא מקור הטוב והחסד. בדרך זו תשרה הברכה בכל מעשה ידינו.
גם ברוחניות כשהאדם משתחרר מישותו העצמית וממעט בערך עצמו על ידי לימוד פנימיות התורה היא תורת החסידות, הוא נעשה "כלי ריק" ומסוגל להכניס לתוכו השפעות אלוקיות נעלות.
