הנוסעים באולם ההמתנה בנמל התעופה של סאן- פרנסיסקו היטו אוזן לדבריו של הכרוז המודיע: "מר שטיינמץ, נא לגשת אל מכשיר הטלפון ליד הדלפק, שיחה דחופה ממתינה עבורך, תודה".
מר שטיינמץ הוא סוחר יהודי, שומר תורה ומצוות, שעסקים לו בכל העולם . באחד מסיוריו ברחבי תבל הגיע לניו-יורק. בעזרת אחד מידידיו הגיע אל מרכז חב"ד העולמי, ביקש להיכנס ל"יחידות" אצל הרבי אך נאמר לו – על ידי הרב הרקוב, המזכיר הראשי של הרבי – כי כעת לא ניתן להיכנס. היות ולרשותו עמד זמן קצר מאוד ביקש רק מן המזכיר שיבקש עבורו את ברכת הרבי לנסיעתו. מניו-יורק הוא היה אמור לנסוע לשיקגו כדי לבקר בבית הוריו ומשם להמשיך ליפן הרחוקה דרך סאן- פרנסיסקו.
מששמע שקוראים את שמו ברמקול קם מכסאו ומיהר לגשת לטלפון. בדרך הספיק להרהר: "מי זה יכול להיות? איך הצליחו לדייק ולתפוס אותי בזמן הקצר של חניית הביניים?".
כשהצמיד לאוזנו את שפופרת הטלפון גברה הפתעתו כפליים. מן העבר השני של הטלפון נשמע קולו של הרב חדקוב, מזכירו של הרבי. מסתבר שקיבל מההורים את לוח הזמנים של הטיסה ליפן והצליח לתפוס את הסוחר בדיוק לפני עלותו למטוס. נו, מהם הענינים הדחופים כל כך שעבורם צריכים לאתרו במרחקים במבצע כל כך מסובך?
"ובכן", אמר לו הרב חדקוב, "משנכנסתי אל הרבי ומסרתי על דבר נסיעתך ליפן הורה לי הרבי לשלוח איתך ליפן ספר 'תניא' וסידור. היות וכבר נסעת יהיה עלי לשלוח לך את החבילה בדואר המהיר ביותר ולכן ברצוני לדעת היכן תתאכסן ביפן".
מר שטייינמץ הזדרז למסור את כתובתו המדויקת של בית המלון בו הוא מתכונן להתאכסן ורץ כדי להספיק לעלות למטוסו.
לא עבר זמן רב מאז הגיע לבית המלון ולחדרו הובאה חבילה ובתוכה הסידור וספר ה'תניא'. הוא היה מלא השתוממות ופליאה, מה פישרה של חבילה זו? מילא אם היה זוכה להיכנס ליחידות אצל הרבי והיה מקבל כ"צידה לדרך" את ה'תניא' והסידור, ניחא, אך מבצע כל כך מסובך של טלפונים ודואר המהיר ביותר עד ליפן הרחוקה, בשביל מה? מדוע דוקא ליפן? מה החשיבות הגדולה כל כך בכל הענין הזה? הדבר היה אצלו בגדר תעלומה גדולה…
ברחבי המזרח הרחוק מסתובבים סוחרים רבים וביניהם קבוצה מאוד מכובדת של סוחרים יהודים.
בערב שבת הלך מיודענו, מר שטיינמץ, לבית-הכנסת המקומי וכמובן לא שכח לקחת עמו את החבילה היקרה ובה התניא והסידור. כשהגיע לבית-הכנסת התיישב ליד יהודי בלבוש חסידי שגם הוא היה ככל הנראה סוחר ותיק. התפתחה כמובן שיחה בין השניים ומר שטיינמץ לא שכח לספר לבן שיחו אודות המעשה המוזר של חבילת התניא והסידור.
כשרק גמר את סיפורו התנפל עליו חברו תוך חיבוקים ונשיקות מלווים בקולות בכי. מר שטיינמץ לא הבין מה קורה לידידו, האם התבלבלה עליו דעתו? חלפו מספר דקות והאיש נרגע והחל לספר את סיפורו:
שייך הוא לחצר חסידות גור ובימי נעוריו למד בישיבת "חכמי לובלין" שבפולין. שם החליט כי יקבל על עצמו ללמוד בקביעות מספר שורות בספר התניא בכל יום. קביעות זו היתה אצלו חוק בל יעבור, שנים רבות שמר עליה בקפדנות.
בנסיעתו הנוכחית ליפן היתה זו הפעם הראשונה ששכח לקחת עמו את ספר התניא. הדבר גרם לו צער עצום והוא צלצל במיוחד למשפחתו בישראל כדי שינסו לשלוח לו משם את ספר התניא. כעת היה בטוח ללא צל של ספק כי הרבי הרגיש באמצעות כוחותיו העל טבעיים את צערו הרב ושלח לו במיוחד את ספר התניא… אושרו של האיש היה רב באותם רגעים כאילו חיתן את בנו יחידו…
