ב"ה
ד' כסלו, תשל"ד ברוקלין, נ.י.
מר חיים זליג ווק
3855 N. St. N. W.
וושינגטון, די. סי. 20007
שלום וברכה:
שמחתי לקבל ידיעה על ידי אנשינו במיניאפוליס, ובמיוחד הרב משה פלר, על שיתוף הפעולה היפה שלך בעבודה שלהם להפיץ יהדות, ועל העידוד העצום שההשתפות שלך נותנת למאמץ הזה. דיווחו לי גם על ההשתתפות הפעילה שלך בעבודה הזאת במוקדים אחרים של פעילות חב"דית.
הידיעה שאתה מבין בצורה מלאה את משמעות דברי המשנה "שכר מצוה – מצוה", גורמת לכך שזה יהיה מיותר עבורי להביע בפניך תודה אישית, שכן, מה יכולה "תודה רבה" של בן אדם להוסיף לשכר הנצחי?
ובכל זאת, אני כן רוצה לנצל הזדמנות זאת כדי לחלוק איתך הרהורים מסוימים בקשר לחודש כסלו שעכשיו נכנסנו אליו. אני מתייחס, ראשית כל, לחג החנוכה, עם המסר הנצחי שלו על הארה חזקה מאוד של החיים היהודיים באור של התורה והמצוות, שכן, אף-על-פי שאנחנו מתחילים להאיר בנר חנוכה קטן אחד, אי אפשר להפריז בהערכת ההשפעה של נר קטן אפילו, במיוחד משום שאנחנו מוסיפים עוד קצת אור בכל יום, וכך מאירים באופן מתמיד ומדליקים באור זוהר יותר ויותר נשמות יהודיות שנמצאות במצב של "עמעום" או אפילו פחות מזה.
בנוסף לחנוכה, בחודש כסלו, כפי שאתה יודע, חלים התאריכים הבולטים של גאולת אדמו"ר הזקן וגאולת אדמו"ר האמצעי. לכל אלה מאיתנו שמעורבים בהפצת האור של התורה והמצוות כפי שהם חדורים בחמימות ובחיות חסידית, מאורעות היסטוריים אלה הינם בעלי חשיבות מיוחדת. גאולת אדמו"ר הזקן, כפי שהוא הדגיש לאחר שהשיג מחדש את החירות שלו, לא היתה רק ניצחון אישי בלבד, אלא חיים חדשים הן עבורו והן עבור כל האידיאולוגיה החב"דית ותנועת חב"ד. יתרה מזו, כפי שהוא גם הצהיר, חב"ד לא היתה מוגבלת לפלח של יהודים, גדול ככל שיהיה, אלא נועדה להקיף את ההמונים של עמנו, ובסופו של דבר את כולם. בניגוד לספקנות בחוגים מסוימים באשר לאפשרות שתורת החסידות תמצא נאמנים בקרב המוני היהודים "הרגילים" הבלתי מזוהים, והרבה פחות בקרב אנשים צעירים בני זמננו, בלתי מחויבים או מנוכרים – הניסיון הוכיח שההיפך הוא הנכון. ללא ספק אתה אישית ראית עד כמה ספונטנית ומשביעת רצון היתה התגובה.
דבר זה מביא אותי לנושא של מכתבך האחרון אל הרב ציילינגולד (אשר העתק ממנו נשלח אלי) אודות העיקרון של "נעשה ונשמע" שחייב לבוא לפני כל לימוד של יהדות, או, כפי שאתה מגדיר את זה בצורה נכונה, "אדם יכול לכתוב או לדבר או להרצות לנצח אודות המצוות, ולא ללמוד כל כך הרבה, או ללמד כל כך הרבה, כפי שקיום מצוות יכול להשפיע". שכן, הדרך להבנת תורה, מן הבסיס ועד לחכמה הכי פנימית וסתומה של התורה, מתחילה בצעד הפשוט של "נעשה" – הקיום בפועל של המצוות. זוהי אחת התובנות הבסיסיות של האמירה של חז"ל ביחס לנתינת וקבלת התורה.
יחד עם זאת, כפי שאתה יודע, החסידות (ובייחוד חב"ד) מדגישה את החשיבות של השגה שכלית במידה המלאה ביותר של היכולת של כל אדם; כמובן, בתנאי שאין זה הופך לתנאי מוקדם לקיום בפועל של המצוות בחיי היום-יום, כנ"ל.
נמשיך לנקודה נוספת במכתבך, והיא ההתייחסות לספר שלך, THIS IS MY G-D"" [="זה א-לי"] – אינני יודע האם האמור בשורות הבאות היה חלק ממה שחשבת כאשר בחרת את השם הנ"ל, שכמובן מאליו נלקח מן הפסוק "זה א-לי ואנוהו, אלקי אבי וארוממנהו". בכל אופן, לפי פירוש מוסמך, הפסוק הזה רומז לשתי דרכים של השגת אלוקות: 1) "זה א-לי", דבר שמסמל את הדרך של גילוי אישי של הקב"ה, על-ידי חוויה דתית עזה ולימוד תורה אינטנסיבי, 2) "אלוקי אבי" – השגת אלוקות על-ידי הירושה של מסורת משפחתית, שמועברת מההורים והסבים של האדם, עד לאבות האומה.
לאמתו של דבר, הסדר היה צריך להיות הפוך, משום שהדרך הרגילה והנכונה היא להציג בפני ילד יהודי ולתת לו את האמונה בקב"ה ואת המסורת הקדושה מהאבות ומהסבים. למרות זאת, יש כאן סדר הפוך, כדי להדגיש את התגמול הסופי והכי מבוקש של הישג אישי, אשר כל כך מעורר את האדם לרצות לחלוק זאת עם אחרים בצורה ההפגנתית ביותר – "זה א-לי". ומכאן גם המלים המקבילות "ואנוהו" ו"וארוממנהו", בהתאמה. שכן, המשמעות של המילה הראשונה היא "אני-והוא", להיעשות אחד עם הקב"ה, בעוד שהמילה השנייה משמעותה שהקב"ה נשאר מרומם, למעלה ומעבר לתפיסה. למותר לומר ששתי הקטגוריות הן אמיתיות ומתיישבות, כפי שמוסבר בחסידות באריכות.
באיחולים לבביים שההשראה של יו"ד כסלו, י"ט כסלו וחנוכה תמשיך לחדור בך ובכולנו, ובכל העם שלנו, ותמריץ את כולנו לכיוון של הישגים גדלים והולכים בהפצת אור התורה והמצוות מתוך חמימות והשראה חסידית,
ובדרישת שלום אישית ובברכה
[חתימת יד קודשו של הרבי]
