ב"ה י"ג כסלו, תשמ"ב
ברוקלין, נ.י.
מר…
ירושלים
שלום וברכה:
לאחר שלא שמעתי ממך במשך זמן ארוך, קיבלתי את מכתבך מיום […] אשר הגיע אלי באיחור. אתה כותב בו על ההשקפות והדעות המנוגדות שצצות לפעמים בינך ובין אשתך, דבר שקשה לך לקבל אותו, וכו'.
למותר לומר שהגישה שלך מגיעה אלי כהפתעה גדולה, משום שאתה בוודאי יודע שחכמינו ז"ל קובעים שבדיוק כשם שאנשים שונים בפרצופיהם, כך הם שונים בדעותיהם, ואין בכך שום דבר בלתי רגיל. כמובן, ישנן דרגות שונות, ואין פירוש הדבר שזה תמיד דבר טוב. אבל ברור שזה לא צריך ליצור מצב כמו זה שאתה מתאר במכתבך, דבר שיהיה בסתירה לאמירה של חכמינו ז"ל, "איש ואשה, זכו שכינה שרויה ביניהם".
ביחס להשלכות המעשיות, אתה בוודאי יודע שהדרך של התורה היא דרך של נועם ושלום. ובהתחשב ברצון הטוב משני הצדדים, זה לא צריך להיות קשה לבסס מחדש את השלום וההרמוניה שנישואין יהודיים דורשים. בייחוד לאור מה שאתה כותב שהסיבה לתקיפות מצד אשתך יכולה להיות עניין של גאווה אישית, שהיא לא מעוניינת לקבל תכתיבים מבעלה. אולי זה יהיה קל יותר עבורה מבחינה פסיכולוגית שתקבל את הגישה שלה אם תתבונן בעובדה שמכיוון שהתורה קובעת, בקשר לנישואין של שני בני האדם הראשונים, שהשם אמר לחווה, "והוא ימשל בך" (בראשית ג, טז), זה טבעי שאישה תרגיש לפעמים מרדנית, כפי שללא ספק כמה מהחברות שלה שנישאו לאחרונה יאשרו. למרות זאת, אין כל צורך להדגיש שהחשיבות של שלום-בית מצדיקה כל מאמץ לשמר אותו, ובעצם, לעשות את החיים עליזים ושמחים עוד יותר על ידי הליכה מחיל אל חיל בקיום המצוות בהידור. דבר זה הוא במיוחד בהתאם לרוח ולהוראות של חנוכה ונרות החנוכה, אותם מדליקים במספרים גדלים והולכים מיום ליום. לאמיתו של דבר, חכמינו ז"ל מדגישים את התפקיד המיוחד של נשי ישראל בנס חנוכה, כפי שנאמר.
אני מקווה שהן אתה והן רעייתך פעילים במבצעי המצוות השונים, בצורה מתאימה, וייתן השם שגם בזה תלכו מחיל אל חיל, בהתאם למסר של חנוכה.
המאחל לך ולאשר לך חנוכה שמח ומעורר השראה,
בברכה,
[חתימת יד קודשו של הרבי]
