אחד מחסידי חב"ד, בדורות הקודמים, היה מתקיים לעת זקנתו מתמיכה שבניו היו שולחים אליו. מדי חודש היו מעבירים לו סכום מסויים, למחייתו במשך החודש.
מאחר שהחסיד לא היה זקוק לכל הכסף בבת אחת, היה מוסר את רוב הכסף לסוחר יהודי, בעל עסק של עורות, כגמילות-חסדים, וכשהיה נזקק לכסף היה בא אליו, והלה היה נותן לו את הסכום שביקש.
לא אחת קרה שבחנות הייתה רק אשת הסוחר, וזו הייתה רואה בו בעל-חוב טרדן והייתה מגרשת אותו בזעם ובחרפות.
פעם שאלוהו: "למה לך 'עסק' זה, שמביא אותך לעבור על 'לא תהיה לו כנושה'?" (=מצווה שלא לתבוע ללווה חובו כשיודע שאין לו לשלם)
ענה החסיד: "מוטב שידונו אותי על זה, ובלבד לעשות טובה ליהודי!".
התוכן באדיבות:
צעירי אגודת חב"ד
© כל הזכויות שמורות
