עבודת אמת

הוא פרץ בבכי וקרא: " אני משקיע מאמצים רבים כדי לעזור לעניים, "אך מה ערך לכל מעשיי הטובים, אני מרגיש שהדברים לא נעשים באמת!"

היו זמנים שרבנו הזקן, בעל התניא, היה נודד בעיירות ישראל כשהוא מעלים את זהותו. פעם אחת הגיע לביתו של יהודי, למדן, ירא-שמים ועשיר גדול, שהצטיין במיוחד בהכנסת-אורחים. הוא בנה בית-הארחה מיוחד, עם פתחים מכל ארבעת הכיוונים, כאברהם אבינו בשעתו, והציב שם משרתים שתפקידם לשרת כל עובר ושב, ללא תשלום.

כאשר רבנו הזקן הגיע לשם, הכיר בו בעל-הבית כי הוא איש מורם מעם וביקש לשוחח עמו. האיש שפך את ליבו לפני הרבי ואמר: "אני משקיע מאמצים רבים כדי לעזור לעניים ולנזקקים, אבל אני מרגיש שהדברים לא נעשים באמת". כאן פרץ בבכי וקרא: "מה ערך לכל מעשיי הטובים, כאשר הדבר אינו נעשה באמת!".

הרבי שקע בהרהורים ולבסוף אמר: "אבל העני נעשה שבע באמת"…

התוכן באדיבות:
צעירי אגודת חב"ד
© כל הזכויות שמורות