רחוק מהעין, קרוב ללב

לצד שיחות טלפון וארוחות שבת בחינם, בתי חב"ד מספקים לתרמילאים בחו"ל גם אוזן קשבת, עזרה מעשית ופינה חמה רחוק מהבית. הרב נחמיה וילהלם, מנהל בית חב"ד בבנגקוק, מספר בראיון ל-ynet על החיבור העז שנרקם בין השליחים לבין המטיילים

 

לפני כמעט 14 שנה, כשנה לאחר נישואיי, חזר חברי הטוב אליעזר משליחות קצרה בתאילנד עם בשורה: "הרב קנטור, הרב הראשי לתאילנד, מחפש זוג לנהל את בית חב"ד לתרמילאים ישראלים בבנגקוק".

אשתי נחמי ואני אמנם ייעדנו את עצמנו לחיים בשליחות, אך עד אז לא מצאנו את המקום המתאים. אודה על האמת: כמה שהייתי חדור ברוח השליחות וידעתי שזה מה שאני רוצה, תאילנד הייתה נשמעת כמו קצת אחרי סוף העולם. הייתי בטוח שאשתי תשלול את הרעיון מכל וכל, אבל כשהגעתי הביתה וסיפרתי לה על הרעיון היא הגיבה במילים: "קדימה, אני באה!".

המתנו ללידתו של מנחם מענדל, בננו הבכור, ובהיותו בן חודשיים יצאנו לתקופה משוערת של כשלושה חודשים בתאילנד. ההורים שליוו אותנו לשדה התעופה התרגשו ובכו (כנראה הם כבר הבינו ששלושת החודשים הולכים להסתיים רק אחרי הרבה מאוד שנים…). אביה של נחמי אמר לה בגאווה: "עכשיו את מגשימה את תמצית החינוך שקיבלת". יצאנו לדרך.

בית רחוק מהבית

בתחילה זו הייתה הרפתקה. כשהגענו מצאנו בָּמקום מסעדה, בית כנסת וספרייה קטנה. מהר מאוד קלטנו שהפעילות תהיה הרבה יותר רחבה ממה שחשבנו. בכל רגע היינו צריכים להחליף כובע – פעם להיות פסיכולוג, פעם רופא, פעם חבר ופעם רב. המטיילים ששמעו על בואנו החלו לפקוד את המקום בהמוניהם, ואנחנו השתדלנו להיות עבורם אבא ואמא.

ניסינו לסייע למטיילים בפתירת בעיות שנוצרות במהלך הטיול: היו צעירים שנגנבו להם כל חפציהם, אחרים שנפצעו או חלו, או סתם כאלה שרצו לברר איתנו איזה גסט האוס הכי זול ואיזו סוכנות הכי אמינה. מהצד השני קיבלנו הרבה טלפונים מהורים דואגים, שהילד שלהם כבר לא צלצל יומיים/שבוע/חודש (תלוי ברמת הפולניות של האמא…) – ואת כולם השתדלנו להרגיע.

לקח לנו קצת זמן להתאפס, אבל מהר מאוד למדנו איפה בית הרפואה הטוב ביותר, יצרנו קשרים טובים עם מפקד המשטרה ששמח לעזור לנו בבעיות שנוצרו, פיתחנו מערכת של עבודה בשיתוף פעולה מצויין עם שגרירות ישראל – וכך כבר שנים שאנחנו ערוכים להגיש עזרה וסיוע לכל מטייל יהודי שנקלע לצרה בתאילנד.

ביום עוברים בתאילנד למעלה ממאה אלף ישראלים בשנה ואנחנו משתדלים להיות כאן עבור כל אחד מהם. אחרי הכל, כשאתה רחוק מהבית אתה לא צריך להיתקל בבעיות כדי להזדקק לבית.

בכל פעם שעברנו ברחוב שמענו את השאלה "מה אתם עושים פה"? ובעצם, את השאלה הזו אפשר לשאול כל אחד מ-4,000 זוגות השליחים של חב"ד בכל רחבי העולם. מה גורם לזוג צעיר חב"די בתחילת חייהם לעזוב את משפחתם וסביבתם ולעבור לגור במקום נידח – ללא מוסדות חינוך מסודרים לילדים וללא מוצרי מזון כשרים?

האמת היא שהכח המניע אותנו הוא דרך החיים המיוחדת שהרבי מליובאוויטש לימד אותנו. באהבתו המיוחדת לכל יהודי שאף הרבי שלכל יהודי בעולם יהיה בית שבו יוכל למצוא את כל צרכיו הגשמיים והרוחניים ודרך זו הנחיל לנו החסידים ועודד אותנו ללא הרף להגיע לכל פינה בעולם כדי לאהוב יהודים, לעשות טובה ליהודים ולקרב יהודים.

"מקום לנקות את הראש" 

ממכתבי המטיילים בספר האורחים של בית חב"ד אפשר ללמוד על אופי המטיילים הנהנים משירותי בית חב"ד:

מיכל וליאת 

"הפכתם תחנה קצרה לחוויה ארוכה ומרגשת בפני עצמה, השארתם בנו רושם והצלחתם לרגש אותנו עם האורך רוח, הפתיחות והקבלה האין סופית".

רועי

"אהלן בית חב"ד, אין על העוגיות שלכם! אני מטייל כבר 3 חודשים, הייתי בלאוס, ויאטנם, קמבודיה וגם את תאילנד כבר מיציתי ועכשיו אני בדרכי להודו ונפאל, נהנה מכל רגע של חופש אחרי שלוש שנים של קריעה בצבא. בית חב"ד בשבילי זה מקום לנקות את הראש בין לבין, להתעדכן בחדשות האחרונות, לקבל טיפים על מקומות חדשים, טלפון הביתה להרגיע את אמא ולמצוא שותפים חדשים להמשך הטיול. לא פספסתי אף בית חב"ד בדרכי. אחלה בית פה. אני אמנם מתגעגע הביתה אבל בינתיים מחזיק מעמד בזכות החיוך והדאגה שלכם לכולנו. אז תודה, ואוהבים אתכם".

רוית

"אני גרה בבנגקוק כבר חודשיים, ואוהבת את הפינה הזו שאפשר לעצור בה את המירוץ של העבודה, לאכול ארוחה ישראלית טובה ולהתחבר עם עוד ישראלים ויהודים מכל העולם. אני אוהבת את בנגקוק אבל בלי החלות המיוחדות שלכם, הקידוש והשירים של קבלת שבת עם עוד מאות יהודים כמוני לא הייתי עוברת את השבוע ועד שאני אחזור הביתה זו תהיה הפינה החמה שלי ואחזור אליכם בכל הזדמנות שיש".

שלומי

"אני תקוע בבנגקוק כבר כמה שבועות ואתם אשמים, קשה לי לעזוב… אני אוהב מיסטיקה ועד שהגעתי למזרח חשבתי שיש מיסטיקה רק בכתות המזרח. אחרי כמעט שנה של דילוגים מאשרם לאשרם בהודו, שם שאבתי את כל מה שיש להם לתת שבעתי, ואז הגעתי לשיעור 'תניא' אחד בבית חב"ד – ונדלקתי. מיסטיקה יהודית זה דבר אדיר! ולכן אני מנצל כל רגע לקרוא בספרייה הענקית שלכם ולהשתתף בשיעורים ואני מקוה שלא הפכתי להיות נודניק עליכם עם כל השאלות שלי".

סדר פסח עם אלף איש

כפי שניתן לראות, לכל מטייל יש את הצרכים המיוחדים שלו ואנחנו משתדלים להיות שם בשבילו בכל אחד מבתי חב"ד – בבנגקוק, צ'אנג מאי, קוסמוי, פוקט ולאוס. אנחנו מציעים מחשבים לגלישה באינטרנט וטלפונים לשיחות חינם לארץ – דבר שעוזר מאוד לשמר את הקשר עם ההורים הדואגים, פינות קפה ועוגיות במשך כל שעות היום הנותנות למטיילים הרגשת חמימות של בית ומשפחה, ספרייה גדולה של ספרי יהדות במגוון רחב של נושאים וכן ספריית ספרי מטיילים של כל המזרח.

יש אצלנו מסעדות כשרות איכותיות הנותנות אפשרות למטיילים לאכול אוכל ביתי נקי וטעים במחירים עממיים. יש בתי כנסת עם מניינים לתפילות מדי יום וכן שיעורים והרצאות בכל מיני היבטים של היהדות בצורה פתוחה וקלה ובאווירה נעימה. מדי כמה שבועות נערכת סדנה מיוחדת בטבע בנושא מודעות עצמית, זוגיות ועוד כל מיני נושאים ממבט יהודי על פי תורת החסידות.

ומעבר לכל זה – המטיילים יודעים שיש מקום שיעזור להם בכל צרה, מטיילים שכספם נגנב להם (וזה קורה הרבה מאוד) מקבלים עזרה ראשונה, הדרכה בשחזור המסמכים ואוכל עד להגעת כספם מהארץ. בשנים האחרונות היו הרבה תיירים שנפלו בעוקץ של חנויות תכשיטים והצלחנו ליצור קשר עם איש ממשל בכיר שעוזר לנו לקבל עבורם 95 אחוזים מהכסף בחזרה.

נפגעי סמים מטופלים על ידינו טיפול ראשוני בליווי של רופאים מקומיים וישראלים עד להעברתם להמשך טיפול בארץ. אסירים שנעצרים על דברים קלים מסתייעים בנו ובקשרינו עם המשטרה לשחרור מהיר. אסירים לתקופות ממושכות מקבלים מאיתנו ביקורים ומזון כשר. חולים ופצועים המאושפזים בבתי הרפואה בתאילנד מקבלים סיוע וייעוץ בהליכי האשפוז וכן ביקורים ומזון כשר.

אירועי החגים בבית חב"ד הפכו לשם דבר בכל העולם ואנשים רבים מתכננים עוד חודשים לפני הטיול לחגוג איתנו. מי שלא ראה סדר פסח או ליל ראש השנה עם אלף איש ששרים מכל הלב "הנה מה טוב ומה נעים שבת אחים גם יחד" לא הרגיש את הטעם המתוק והאמיתי של אחדות ישראל במיטבה.

כל הפעילות הזו הפכה להיות חלק מהשגרה היומיומית שלנו בבית חב"ד. אבל יש דבר אחד שעדיין מרגש אותי כל שבוע מחדש, וזה קבלות השבת המיוחדות. באירועים אלו משתתפים מדי שבת כ-300 עד 500 איש, זה לצד זה יושבים יהודים מכל גווני האוכלוסייה ומכל קצווי תבל, שומעים קידוש, אוכלים ארוחת שבת ביתית בצוותא, שרים שירים יהודיים מתוך שירון מיוחד ומקשיבים לשיחה בענייני היום. הרגשת האחווה שנוצרת בין כל המשתתפים היא דבר שלא ניתן לתיאור, הרגשה שמגלה את האמת שמחברת בינינו ואת הנקודה היהודית הפנימית הקיימת אצל כל אחד מאיתנו והרצון הכן להיות מאוחדים כאיש אחד בלב אחד.