יום אחד ניצבה לה בפתח ביתו של הרב גוטניק מאוסטרליה נערה שלא היתה מוכרת לו עד כה, כשהיא מנופפת בידה בפיסת נייר ואומרת : "הרבי אמר שאתה צריך לעזור לי! אנא ממך !". הרב הזמינה להכנס לביתו והחל לשוחח איתה על בעיותיה. במשך שעה ארוכה האזין לסיפורה המרתק :
הנערה, בת להורים נוצרים, גרה באחת מעיירותיה של אוסטרליה, בלרד שמה. יום אחד הזדמן לידה חומר ספרותי בנושא השואה והדברים נגעו מאוד לליבה. מאותו יום השתנו חייה לבלי הכר: היא החל לחיות את הנושא בצורה כה חריפה עד שלעיתים שקעה בעצבות נוראה כשליבה מתייסר למקרא הסבל והעינויים שעברו על העם היהודי בשואה. התופעה הגיעה לידי כך שההורים הגיעו למסקנה כי בתם סובלת ממחלת נפש אך לא מצאו לה מרפא.
יום אחד קראה באחד העיתונים כתבה על הרבי מליובאויטש ופועלו. בין השאר נכתב כי רבבות פונים אל הרבי מכל העולם ואוזנו קשובה לכל. מיד החליטה לכתוב לרבי מכתב ארוך ובו שפכה את מר ליבה. היא כתבה כי על אף שהיא נוצריה הרי שלאחרונה תוקפים אותה רגשות הזדהות עמוקים עם העם היהודי, ואלו מוציאים אותה משלוותה. לכן – היא מבקשת מהרבי – שיסביר לה את פשר הדבר…
"הנה לפניך תשובתו של הרבי" פנתה לרב גוטניק בסיימה את סיפורה והגישה לו את פיסת הנייר עליה היה כתוב בין השאר : "תפנה להרב גוטניק…".
בשלב זה הגיע חלקו של הרב גוטניק שהחל לשאול אוחה על הוריה ותולדות משפחתה בתקוה למצוא רמז כלשהו שיפתור את התעלומה. למרות החקירות הרבות, הוא העלה חרס בידו ונשאר בחוסר אונים. הנערה, שקיוותה למצוא אצלו את פתרון בעייתה, עזבה את ביתו במפח נפש.
עברו מספר שבועות ואל הרב גוטניק הגיע מכתב מהרבי. בין השאר הוא נשאל באותו מכתב ; "מה פעלת בקשר לנערה היהודיה מבלרד?…". הרב לא האמין למראה עיניו – הרבי כתב בפירוש שהנערה היא יהודיה? – אם כך הרי שיש דברים בגו…
מיד נסע לביתה והפעם נפגש פנים אל פנים עם הוריה. אך הם בשלהם : אנו נוצרים קתוליים", ובאשר לבתם – לדבריהם – נכנס בה השגעון ותו לא…
גם הפעם חזר הרב לביתו בידיים ריקות וסוד מכתבו של הרבי נשאר בעינו.
חלפו מספר ימים ובביתו של הרב נתקבלה ההודעה כי הנערה נמצאת בבית הרפואה כשמצבה אנוש…
מיד יצא הרב לבית הרפואה כשהוא מצרף אליו את הרב זלמן סרברנסקי, מזקני חסידי חב"ד במקום. הפעם כשהגיעו לבית-הרפואה התפתחה בינהם שיחה חמה ולבבית (כנראה "בזכות" דמותו המרשימה של הרב הזקן).
לפתע ביקשה האם לשוחח עם הרב ביחידות. היא שתקה לרגע ונראה שעדיין היא חוככת בדעתה אך לבסוף החליטה להוציא את אשר בליבה והחלה לספר : "אלולא מצבה של בתי לא הייתי מדברת על כך לעולם אך כעת… דע לך שאני יהודיה ! בצעירותי באתי מאנגליה לאוסטרליה, נפגשתי עם בעלי הגוי ונשאנו…".
"רק רגע" – שיסע הרב את דבריה בהתרגשות "בתך נוטה למות, ספרי לה על היותה יהודיה, הדבר יעודד אותה ואולי ישנה את מצבה לבלי הכר…".
"אבל איד אוכל לעשות זאת בפני בעלי…?" – היססה האם.
"תמסרי לו שאני רוצה לדבר עמו ביחידות ובנתיים תוכלי לדבר עם בתך" – הציע הרב.
כך היה. במשך כרבע שעה דיברו השניים ובסיום שיחתם נכנסו לחדר בו שהו הבת והאם. המחזה שנגלה לעיניהם היה מפתיע ; פני הנערה לא היו עוד עצובים והיא עמדה על רגליה ו… התכוננה לעזוב מיד את בית הרפואה…
ברבות הימים התחתנה הנערה וכיום היא שומרת תורה ומצוות ומנהלת בית יהודי על כל פרטיו.
