סיפור לרגל י"א ניסן – יום הולדת ה-122 של הרבי מליובאוויטש.
הטיסה מג'יברלטר נחתה זה עתה בלונדון, ומיכאל היה אמור לעלות לטיסת המשך, מלונדון לניו-יורק, לחצרו של הרבי מליובאוויטש. זה היה בשנת תשמ"א. באותם ימים נהג לבקש לפני הטיסה את ברכת הרבי שהטיסה תעבור בשלום, והתקשר מלונדון למזכירוּת הרבי כדי לקבל את הברכה.
המזכיר ששוחח עמו ענה שבעוד כמה דקות הוא עתיד להיכנס לחדרו של הרבי, וכי בהזדמנות זו ימסור לרבי את הודעתו ובקשתו. המזכיר הוסיף וציין כי שהייתו אצל הרבי תימשך כעשרים דקות, ואם רצונו לשמוע את תשובת הרבי, הוא מוזמן לחזור ולהתקשר מיד לאחר מכן.
כעבור כמחצית השעה שב מיכאל והתקשר למזכירוּת הרבי. "הרבי בירך אותך ב'נסיעה טובה', אך גם ביקש לדעת 'מה שלום אחותך?'", מסר המזכיר.
השאלה הפתיעה אותו. רק לפני כמה שעות עזב את ג'יברלטר, ועד אותו זמן הכול במשפחתו התנהל למישרין. "יש לי אחות אחת יחידה", אמר למזכיר, "בריאה ושלמה, שנישאה השנה לאברך טוב, ואין לי צל של מושג מדוע הרבי מתעניין בשלומה. מעולם לא הזכרתי אותה לפני הרבי בהקשר של בריאות".
המזכיר הקשיב לדבריו ובכל-זאת דחק בו להתקשר לג'יברלטר ולנסות לברר מה שלום אחותו.
כשהרב מיכאל חזן, כיום ר"מ במתיבתא באיאן במונסי שבניו-יורק, מספר את הסיפור, הוא חוֹוה מחדש את התחושות שמילאו אותו באותם רגעים, שבהם פליאה ודאגה שימשו בערבוביה.
הוא נולד בג'יברלטר, מושבת-כתר בריטית השוכנת מדרום לספרד. במקום יש חיי קהילה יהודיים מפותחים למדיי, ובהם בתי-כנסת, מוסדות חינוך דתיים, חנויות מזון כשרות ועוד – אך לא ישיבה. נערים החפצים ללמוד בישיבה נאלצים לצאת מן המושבה ולנדוד לארצות אחרות.
זה היה גם הרקע לצאתו – בשנת תשל"ז – של מיכאל, אז נער צעיר, ללמוד בישיבת חב"ד במוריסטאון שבניו-ג'רסי. עוד קודם-לכן התוודע להוויה החסידית בכלל ולדרך חב"ד בפרט, ונקשר אליהן. בהעדר קו טיסות ישיר מג'יברלטר לארה"ב וחזור, עברו טיסותיו דרך לונדון.
מיותר לציין כי ההתעניינות של הרבי בשלום אחותו הביאה אותו לנסות להתקשר לבית האחות. הטלפון צלצל שוב ושוב, אך איש לא הרים את השפופרת. הוא ניסה לטלפן לבית הוריו, אולם גם שם איש לא השיב. דאגה החלה למלא את ליבו, והוא המשיך בניסיונותיו אלה עד עלייתו למטוס, בדרכו לניו-יורק, אך לא הצליח ליצור קשר.
בהגיעו לארה"ב נסע עם מזוודותיו היישר לחצר הרבי. הוא פגש שם את המזכיר בשעה שעמד להיכנס פעם נוספת אל הרבי. "אדווח לרבי שהגעת בשלום", הבטיח לו המזכיר.
כעבור כשעה פגש אותו המזכיר שנית. "אני מחפש אותך", אמר לו. "כשהזכרתי את שמך לפני הרבי, הרבי הגיב תיכף: 'הרי כבר ביקשתי פעם אחת לדעת מה שלום האחות?!'…".
מיכאל שב אל ניסיונותיו ליצור קשר טלפוני עם משפחתו בג'יברלטר, והפעם מתוך תחושת בהילות גוברת. הצלצול לבית אחותו הושב גם הפעם ריקם. לעומת זאת, כשצלצל לביתו, ענתה לו, לרווחתו, אימו.
עוד קודם שהספיק לפצות פה ולספר לה על התעניינותו החוזרת של הרבי בשלום האחות, החלה האם לספר בסערת-נפש כי כמה שעות לאחר שעזב את ג'יברלטר, הוחשה אחותו לחדר-הלידה (ככל הנראה מוקדם מהצפוי). העניינים הסתבכו, היא התעלפה כמה וכמה פעמים, איבדה דם רב, ועתה הרופאים חוששים לחייה.
הוא מיהר לסיים את השיחה עם אימו ורץ אל המזכיר לדווח לו על המצב. "אמסור זאת מיד לרבי", נענה המזכיר. לא חלף זמן רב והמזכיר יצא מחדר הרבי ובפיו בשורה מרגיעה. "הרבי אומר שאין מה לדאוג ובעזרת ה' הכול יהיה בסדר".
מיכאל מיהר לשתף את בני המשפחה בג'יברלטר במסר המרגיע, שחיזק את רוחם וסייע להם לעבור את הימים הבאים באווירה הרבה יותר רגועה ואופטימית. ובאמת – בחסדי ה' – כמה ימים לאחר מכן התייצב מצב האחות והיא שבה לאיתנה.
בהזדמנות הראשונה התקשר לאחותו וסיפר לה על ההתעניינות המופלאה של הרבי בה, פעם אחר פעם, בלא שאיש יְיַדע אותו על מצבה. בעודו מתאר באוזניה את השתלשלות הדברים, שמע אותה פורצת בבכי. זה היה בכי של שמחה והתרגשות.
לאחר שנרגעה מעט סיפרה לו האחות (שאמנם אינה מחסידי חב"ד, אך היא חדורה אמונת צדיקים) כדברים האלה:
כאשר החל מצבה להידרדר והיא חשה שכוחותיה עוזבים אותה, ניסתה לבקש מאימה, שעמדה כל העת לצידה, לאתר אותו – את אחיה – כדי שיתקשר אל הרבי ויבקש את ברכתו הקדושה. אולם בגלל חולשתה הגדולה לא הצליחה להוציא מילים ברורות מפיה. האם, שנוכחה במאמצי בתה לדבר, הִסתה אותה וציוותה עליה לנוח.
האחות חשה חסרת-אונים, ובצר לה עצמה את עיניה, ציירה בעיני-רוחה את דמותו של הרבי, וביקשה ברכה בעבור "רות בת… לרפואה שלמה".
והנה, זמן קצר לאחר מכן (מיד לאחר שהוא נחת בלונדון, כזכור), ביקש הרבי מהמזכיר לברר אצלו 'מה שלום האחות?'…
(סופר על-ידי הרב מיכאל חזן לארי סמית, שבועון 'כפר חב"ד', מרחשוון תשס"ז)
