ילדי עירך קודמים

פרופ'…

שלום וברכה:

לאחר הפסקה ארוכה, נהניתי לקבל את מכתבך מיום כ"ז תמוז, עם המצורף אליו. ייתן השם שכל הציפיות והאפשרויות שלך יתגשמו לטובה, הן בגשמיות והן ברוחניות, ובכיוון העיקרי – שאתה ורעייתך תגדלו את כל אחד ואחד מילדיכם לחיי תורה, חופה ומעשים טובים, ותיהנו מהרבה נחת אמיתית, דהיינו, נחת-תורנית יהודית מכל אחד ואחד מהם בנסיבות משמחות.

בנוגע לשאלתך היכן לקבוע את מקום מגוריך בעתיד, מפורסמת דעתי הכללית – ואין זאת הדעה שלי, אלא פסק-דין ברור בתורה ובשולחן-ערוך: "עניי עירך קודמין". זוהי ההלכה גם במקרה שרמת העניות שווה; על-אחת-כמה-וכמה שזה כך כאשר העניות בעירך היא שאלה של פיקוח-נפש, בעוד שהאחרים זקוקים למעט חמאה בשביל הלחם שלהם – שאז שאלת הבחירה ביניהם אפילו לא מתעוררת. למותר לומר שאם פסק זה חל על צרכים גשמיים, על-אחת-כמה-וכמה שזה כך במקרה של עניות רוחנית ביסודות היהדות, שאז זה גובל בהתבוללות ובנשואי תערובת, רחמנא ליצלן. לפיכך, אדם שחי שנים כה רבות בארה"ב והיה פעיל עם בני נוער יהודיים, הכיר אותם מקרוב, והצליח לתת להם הדרכה והכוונה – ברור מעבר לכל ספק היכן נמצאות העדיפויות שלו.

העובדה שלא כל ילד וילדה מגיבים מיד, לא צריכה להיות מייאשת כלל וכלל, משום שהניסיון הוכיח בשנים האחרונות שעם הגישה הנכונה, הניצוץ הפנימי של היהדות מוצת במוקדם או במאוחר. בעצם, אותם אנשים שאפילו אינם מודעים לניצוץ הפנימי שלהם ראויים לאיכפתיות גדולה עוד יותר, כמו במקרה של אדם שלא מכיר בכך שהוא חולה, או אפילו סבור שהוא בריא לגמרי ואינו זקוק לשום טיפול רפואי, דבר שמציב אותו בסכנה חמורה יותר – מקרה ברור של פיקוח-נפש.

תקופה זו של "תשעת הימים", שמזכירים את המאורעות העצובים הקשורים לחורבן ולגלות, מזכירה לכל יהודי לעשות מאמץ מיוחד כדי לסייע לבטל את הגורם "ומפני חטאינו" ובכך לבטל את התוצאה "…גלינו מארצנו". ולמותר לומר שבכל ענייני טוב וקדושה, תורה ומצוות, תמיד יש מקום לשיפור, הן בחייו האישיים של האדם והן בסביבתו. בעצם, המשנה קובעת: "איזהו חכם, הלומד מכל אדם". כשחושבים על כך שחכמינו הבינו זאת מתוך הפסוק "מכל מלמדי השכלתי" (תהילים קיט, צט) – שדוד המלך אמר אותו בספר האחרון (החמישי) של התהילים, לאחר שהגיע לדרגה אישית גבוהה מאוד, כפי שניתן לשער היטב – אין כל צורך להדגיש עד כמה הכלל האמור חל על אדם בעל מעמד נחות יותר.