ב"ה
ד' אלול, תשל"ד
ברוקלין, נ.י.
מרת…
ניו רושל, נ.י.
ברכה ושלום:
מכתבך מיום ה-14 באוגוסט נתקבל. למותר לומר שאני מאוד מצטער על כך שמכתבי הקודם גרם לך קצת ייסורים, דבר שכמובן לא התכוונתי אליו ואף לא ציפיתי שיקרה. לפיכך אני מזדרז לענות על מכתבך, על-מנת להבהיר את כוונתי ולהפיג, כך יש לקוות, את החרדה שלך.
בתור הקדמה, אל לך לחשוב שהנני נעלב אישית אם לא מקבלים את ההצעות שאני מוסר בכתב או בעל-פה. בוודאי שבמקרה שלך לא הייתה בדעתי שום מחשבה שאם ההצעות שלי לא מתקבלות, זאת תהיה סיבה לחשש וכו'. אין זאת אלא שכאשר אני מתבקש לתת עצה וכדומה, אני מציע אותה כפי שאני רואה זאת, למיטב ידיעתי, לטובתו המרבית של הפונה, ובמקרה של בעלך ושלך – גם לטובתם המרבית של אלה שנמצאים בסביבה שלכם.
ועתה למכתבך ולמכתבי הקודם, אליו מתייחס מכתבך. אני בטוח שבעלך יכול להשיג הרבה יותר בתחום שלו, ושהוא יכול להשיג זאת בצורה שתהיה מועילה לטובת היהדות, דבר שיהווה מקור לברכה לעצמכם ולרבים אחרים, כפי שצויין למעלה. ככל שהפעולות תהיינה יותר בהרמוניה עם הציוויים של השם – ושמירת שבת היא אחד הציוויים הכי חשובים, לא רק בתור מצוה בסיסית בתורה, אלא גם כאחת מעשרת הדיברות – כך הצינורות לקבלת ברכות השם ייפתחו באופן רחב יותר.
במקרה הנוכחי ישנה תועלת נוספת: בדרך כלל, כאשר יש הצעה להופיע בהופעה או בקונצרט, ומטבע הדברים, להצעות כאלה עשויים להיות צדדים חיוביים וגם שליליים – השאלה של שמירת שבת ויום-טוב יכולה לשמש בתור מבחן לכדאיות של הדבר. שכן, אם ההצעה צריכה להידחות על יסוד זה, הרי זה סימן שהיא לא כדאית גם מבחינות אחרות, כולל הצד הגשמי.
האמור לעיל עשוי להיראות כגישה מיסטית לדברים גשמיים. אבל לאחר התבוננות מעמיקה יותר, ניתן לראות שהגישה המיסטית היא גם גישה מעשית. יתירה מזו, בשנים האחרונות ראינו שכמה אישים מפורסמים התעקשו על שמירת שבת והאמונות הדתיות שלהם כובדו. אציין כמה דוגמאות: רב-אמן השחמט האמריקאי, שמואל רשבסקי, כשהשתתף בטורניר במוסקבה, סירב לשחק בשבת והמשחק נדחה לאחר השבת. ואף-על-פי שהדת איננה חשובה במדינה ההיא, זה רק העלה את היוקרה שלו. זה גם הביא לו תועלת מבחינה מעשית, משום שהדבר העניק לו הזדמנות לנוח יום נוסף בין המשחקים, שלמותר לומר שהם דורשים מאמץ.
אלוף השחמט העולמי, ב. פישר, שהוא יהודי, אף-על-פי שהוא מכריז על היותו אוהד של "המאמינים ביום השביעי", סירב אף הוא לשחק בשבת. אף-על-פי שהפסיד את המשחק, זה לא פגע בסיכויים שלו לזכות בכתר.
דוגמה נוספת מעולם העסקים. ידיד אישי שלי השתתף ביריד בינלאומי במוסקבה לפני 4 או 5 שנים. הוא הודיע לרשויות שהוא לא יכול לעשות שום עסקים בשבת, ואורגנה עבורו ישיבה מיוחדת ביום ראשון. התוצאה היתה מאוד משביעת-רצון עבורו, אפילו מבחינה עסקית, באופן לגמרי לא מכוון ולא צפוי.
את כותבת שאת מהססת להראות לבעלך את מכתבי, ולא יודעת האם הוא יקבל את ההצעות שלי וכו'. אבל אני לא מבין למה את צריכה לחשוש, כיוון שכפי שהסברתי למעלה, הדבר לא קשור לשום הקפדה מצידי. זוהי רק עצה חופשית, ואני מאמין שהיא לטובתו גם מבחינה גשמית, בנוסף לצדדים הרוחניים. אבל אם הוא עדיין לא מוכן לקבל אותה, אני בטוח שנישאר ידידים טובים כמו לפני כן.
יורשה לי להוסיף שכנראה אני נותן לבעלך יותר קרדיט מאשר לך, משום שאני מאמין שהוא מסוגל לוותר על הרווח הגשמי והסיפוק האישי מהופעה בקונצרט אם הוא יהיה משוכנע שיש סיבה משתלמת שמצדיקה את זה. בכל אופן, ההצעה שלי היתה מבוססת על ההנחה שזה יבוא – כפי שאת מביעה זאת בנוגע לעצמך וגם לבעלך, "מבפנים, על בסיס החלטה מרצון", מתוך ביטחון שלבעלך כבר יש את זה "בתוכו", והוא רק צריך להבליט זאת על פני השטח במעשה בפועל.
יהיה איך שיהיה, אני מקווה שהמכתב הנוכחי לא יגרום לך "שבוע קשה", רחמנא ליצלן, ואני מצפה לבשורות טובות. ובמיוחד לאחר שנכנסנו לחודש אלול, שהוא חודש סגולה עבור יהודים בכל העניינים שלהם.
בזמן זה, בהתאם למנהג היהודי העתיק בן מאות השנים לאחל איש לרעהו שנה טובה ומתוקה כבר מהתחלת חודש אלול, אני משגר לך ולבעלך ולכל אשר לכם איחולים לבביים לכתיבה וחתימה טובה לשנה טובה ומתוקה.
בברכה,
[חתימת יד קודשו של הרבי]
נ.ב. אני משאיר זאת לשיקול-דעתך האם ומתי להראות מכתב זה לבעלך, ויש לך את הסכמתי המלאה לעשות זאת עכשיו או מאוחר יותר
