ארץ ישראל שייכת לעם ישראל והבעלות של בני ישראל על ארץ ישראל לגבולותיה מבוססת על ההבטחה האלוקית שנתן הקב"ה לאברהם אבינו, בכריתת ברית 'בין הבתרים', בה נאמר (בראשית ט"ו): "לזרעך נתתי את הארץ הזאת". ורש"י מפרש: "אמירתו של הקב"ה כאילו היא עשויה". כלומר, ההבטחה ניתנה בלשון עבר ("לזערך נתתי"), כי באמירתו של הקב"ה, הדבר כבר נעשה בפועל. מני אז, הארץ היא נחלתו הבלעדית של העם היהודי.
עם סיום גלות מצרים, כאשר עם ישראל קיבל את הבשורה על היציאה ממצרים, חזר הקב"ה על ההבטחה הזו והפעם בשבועה (שמות ו): "והבאתי אתכם אל הארץ אשר נשאתי את ידי לתת אותה לאברהם ליצחק וליעקב ונתתי אותה לכם מורשה אני ה'". ועל המילים " אשר נשאתי את ידי", מפרש רש"י: "הרימותיה לישבע בכסאי".
בפסוק זה אנו לומדים גם שהארץ ניתנה לבני ישראל בתור ירושה, כדברי חז"ל (בבא בתרא קיט) על המילים "נתתי אותה לכם מורשה" – "ירושה היא לכם מאבותיכם".
מכאן, שעוד לפני מתן תורה, ואפילו לפני האותות ןהמופתים שהראה הקב"ה לבני ישראל במצרים, כבר נשבע לאבותינו, שארץ ישראל תהיה "מורשה" – ירושה שאין עליה עוררין ואין לה הפסק – לכ אחד ואחד מבני ישראל בכל מקום ובכל זמן.
לא מפני שאבותינו התגוררו כאן
העובדה שלפני שבעים או שמונים שנה עלו יהודים ארצה, רכשו קרקעות והתיישבו בה – לא היא המקור לזכותנו על הארץ. אם זה יהיה הטיעון לשליטתנו על הארץ, הרי במהלך הדורות שכנו בה עמים שונים וכל אחד מהם יוכל גם הוא לטעון טענה זו.
גם הטענה שהארץ שייכת לנו משום שנגזלה מאיתנו על-ידי זרים, אינה נכונה. לאור טיעון זה ניתן היום לגרש את נשיא ארה"ב מוושינגטון ולהושיב שם אינדיאני, משום שבעבר גרו באמריקה אינדיאנים. ולמרות שכבר באו אינדיאנים וטענו כך, לא עלה על דעתו של איש להתחשב בטענה זו.
על כן, הטיעון לזכותנו בארץ אינו על סמך התיישבות יהודית בארץ בתקופה זו או אחרת, אלא אך ורק על יסוד הבטחת הקב"ה.
לא מכח החלטת האו"ם
גם הטענה הנוספת לפיה ארץ ישראל שייכת לנו מכח החלטת האו"ם או "הצהרת בלפור", אין לה כל בסיס, כי מובן שאין בכוחו של האו"ם למסור דבר שאינו שייך לו. מעבר לכך, אם נבסס את זכותנו על הארץ על החלטה של כמה גויים ונכיר בכך גם בפומבי – מה נעשה אם יחולו שינויים בדעתם וברצונם של אומות העולם והם יתאספו שנית ויחליטו החלטה הפוכה מזו?!
ברור, אפוא, שהבטחת הקב"ה בתורה היא הבסיס הבלעדי לזכותנו על הארץ, וכאשר משמיטים את דברי התורה, משייכים את התורה לסוג מסויים של יהודים המהווים מיעוט והינם קובעים את סדרי ההנהגה בארץ הקודש תוך החלטה להתנתק לגמרי מהעבר ולבנות "מורשת חדשה" – משמיטים את כל הבסיס לשייכותנו אל הארץ, ואין כל הסבר לזכותנו על הארץ.
(הספר "שלמות הארץ", עמודים 33-36)
