אחרי ככלות הכול

היציאה מתוך חודש גדוש חגים ואירועים אל חיי היום יום מלווה לעיתים בבתים רבים בתחושת ריקנות, תחושת החמצה לא קטנה

מספרים כי באחד ממסעותיו של הבעל שם טוב הקדוש שנעשו בקפיצת הדרך הבחין אחד מהסוסים כי הם חולפים מעל לאכסניה מוכרת לו ואמר לחברו הסוס, נראה כי אין אנו יותר סוסים, אנו בני אדם, הנה יכולנו לחלוף מעל למקום בו הגישו לנו בעבר שחת וחציר ועתה לא עצרנו לאכול. המשיכו הלאה בקפיצת הדרך ולפתע מבחין הסוס השני באכסניה נוספת המוכרת להם מהעבר, הבט נא חברי, הנה חלפנו על פני עוד מקור הזנה מוכר ולא טעמנו כלום, אין זאת אלא שאנו ככל הנראה מלאכים . . . בהגיעם אל האכסניה השלישית הורה הבעל שם טוב הקדוש על עצירה. הסוסים הובלו אחר כבוד אל אורוות האכסניה ומנה שופעת של שחת ריחני הונחה בפניהם. הסוסים, סוסים, פתחו בארוחה תאוותנית וקולנית. אז נאנח הסוס הראשון ופונה לחברו הסוס, ראה, כנראה בכל זאת אנו סוסים . . .

התפללנו בראש השנה, התחננו ביום הכיפורים, ישבנו בסוכה ורקדנו בשמחת תורה, יצאנו עם תחושה שאנו מלאכים של ממש . . . ואז מגיעים להם ימי השנה אפופי ענן של חולין. כאן אנו עומדים בפני מבחן, מה הבאנו איתנו אל ימי השנה, מה שאבנו ממאגר ימי הקדושה וההתעלות. כמה נדע לכלכל את עשיותנו בתבונה ולהאיר את חיי היום יום במנות טוהר וזכות מחשבה אשר יסייעו בידנו לגרום לעולם להיות מעט טוב יותר, מקום שנעים להיות בו, מקום של קדושה.

חודש החגים משול לא במעט לתקופה בה מנסה בחור לשווק את עצמו, השדכניות מצלצלות לכל מטרה אפשרית ומרבות באמירת ההלל עם ברכה וכוונה מרובה . . . מוסיפות לא מעט משלהן ומקשטות את התכשיט בגבב מלל על חשבון תקוותם לשורה מסכמת בחשבונן אשר תאזן את מצבן בפני מנהל הבנק. השידוך נסגר בקול רעש גדול, וכולם משבחים ומפארים וממליכים את החתן פאר היצירה . . . אלא שישנם חתנים השוכחים עד מהרה כי מכירת סוף העונה חלפה לה זה מכבר, אין עוד אריזות מתנה, חודש החגים חלף יש להשתמש בתבונה בכל הכתרים שלא יועם זוהרם באבק חיי היום יום.

אין זה סוד כלל כי רבים הם המגיעים אל עולם חיי הנישואין ללא הכנה מספקת או אף ללא כל הכנה מוקדמת, דבר התורם ליצירת עולם מלא וגדוש בתיאוריות הניזונות מאמירותיו של פלוני על אלמוני והרי לכם תבשיל מקדיח.

התבונה שבשימוש הנכון בכלים ובכישורים אשר חנן בורא עולם את כל אחד ואחת היא הבסיס שבקיום הנכון של התא המשפחתי. דבר העומד בתנאי המבחן של חודש בו כל חלקי המשפחה מצויים בקרבת חיכוך מתמדת והציפיות בו הן רבות מהיכולת לתת עליהן מענה הולם. היציאה מתוך חודש גדוש חגים ואירועים אל חיי היום יום מלווה לעיתים בבתים רבים בתחושת ריקנות, תחושת החמצה לא קטנה של, אילו ידענו . . ., לו רק היינו יכולים . . . , זו איפה המסקנה אליה עלינו לכוון את עשייתנו בשלב היציאה אל ימי השנה, לדעת לקחת מכל רגע את הטוב שבו ועם האנרגיה הטובה לצעוד אל ימי השנה.

ומעל לכול יש לזכור כי המימוש העצמי הטוב ביותר הינו היכולת של האדם לתת מעצמו, לצאת מתוך מגבלותיו ולהכיל את רצונות הזולת, לדעת כי לא כל עשייה של השני יש בה בהכרח גם כוונת זדון. אם נדון את השני לכף זכות, תהיה לנו האפשרות להכיל אותו ביתר קלות.

העשייה הנכונה בחיי היום יום הינה איפה, העצמת התארים והכתרים שנתעטרנו בהם בימי ה'חגים', כך שגם עיטור שנעשה בראשיתו כדי לפאר חשבון של שדכנית זו או אחרת, חזקה לעשייה כנה שמפנימה עצמה באישות העושה, ברבות הזמן תיעשה לחלק בלתי נפרד ממנו. כך שגם בעת החניה באכסניה נישאר כמלאכים . . .

הסר תמונה ראשית


יצחק ריבקין
הרב יצחק ריבקין הוא יועץ חינוכי בעל ניסיון רב, הניחן ביכולת אבחון אינטואיטיבי. מחבר הספר 'לאהוב ולחנך', ומנהל אתר חינוך נט – לאהוב ולחנך. ידיו רב לו במתן פתרונות חינוכיים בכל הקשור לחינוך.
  יש לכם שאלה אלי? לחצו כאן