ראש-הממשלה לשעבר אריאל שרון, סיפר בכמה הזדמנויות על חוויית-ילדות חזקה שלו. הוא עבד בשדה עם אביו. החום היה נורא. זבובים וברחשים עקצו אותם ללא הרף. בשלב מסויים נשבר והפסיק לעבוד. אביו נשען על המעדר, הניף ידו לאחור ואמר: "ראה כמה כבר עשינו!". המשפט הזה נסך בו משנה-מרץ והוא חזר לעבודה בכוחות מחודשים.
המסר שניסה אז מר אריאל שרון להעביר הוא: לא צריך להישבר מהקשיים, צריך להביט לאחור, בהישגים הכבירים ולשאוב כוחות מחודשים כדי להמשיך ללכת קדימה. ובאמת, הישגיה של המדינה גדולים וחסרי-תקדים. באנו לביצות, ליתושים ולקדחת, והקמנו מדינה פורחת ומשגשגת, שקלטה מיליוני עולים והצליחה להדוף את אויביה בחמש מערכות קשות. אומרים שבקרוב יימצא בארץ-ישראל הריכוז היהודי הגדול ביותר בעולם.
לאן נוסעים?
למה בכל-זאת אין שמחה ואת מקומה תפסה הדאגה והקדרות? משום שבעומק ליבנו מרגישים כולנו שדבר-מה מרכזי השתבש. בנינו ספינה לתפארת, במשך שנים היינו עסוקים בבניינה ובביצורה, ואז התברר לנו פתאום שאיננו יודעים לאן להפליג. יש גוף, אבל אין נשמה.
משבר דומה פוקד אנשים רבים בגיל העמידה. בשנים שלפני-כן היו עסוקים בהגשמת שאיפות חומרניות – דירה, מכונית, ביטחון כלכלי. ההתרכזות ביעדים אלה הדחיקה את השאלות החשובות יותר. ואז, כשכבר יש לאדם חווילה מפוארת ומכונית יוקרתית וחשבון-בנק תפוח, הוא רוצה להתחיל 'לחיות', מתברר לו שאין הוא יודע את התכלית לחייו, וכל הדברים שהיו חשובים לו כל-כך מאבדים פתאום את משמעותם.
הקושי שלנו גדול יותר, משום שאנחנו נדרשים להוסיף ולהיאבק על עצם קיומנו. מלחמה ומאבק מחייבים גיוס משאבי-נפש גדולים. כאשר הנפש תוהה ומבולבלת, קשה לחלץ מתוכה את עוצמות-הרוח הנחוצות למאבק.
אנו נדרשים להיאבק למען קיומה של מדינה יהודית, כאשר עצם הרעיון הזה – קיומה של מדינה יהודית – אינו ברור כלל. מהי מדינה יהודית? מהי בכלל משמעות הקיום היהודי בימינו? ומיהו יהודי? ואיך משתלבים ערכי דמוקרטיה ואחוות-עמים עם טיפוח זהות נבדלת של עם יהודי והגדרת המדינה כמדינה יהודית?
מפנה דרמטי
בתחום זה איננו יכולים להביט לאחור ולחשוב "כמה כבר עשינו". להפך, כשאנו מביטים לאחור, אנו רואים בלב נחמץ כמה התרחקנו ועד כמה נשחקו והידלדלו ערכים יהודיים יסודיים, שאך לפני חמישים שנה היו ברורים מאליהם גם למי שלא שמר תרי"ג מצוות.
אמנם קמה כאן ממלכה של תורה וחינוך יהודי לתפארת. נבנו אלפי בתי-כנסת וישיבות, והם שוקקים חיים ומסמנים פריחה אדירה של היהדות. אולם השגשוג הרוחני הזה מנותק, לצערנו, מרוב הציבור היהודי בארץ, ושם גובר והולך תהליך ההתרחקות מהשורשים היהודיים, וממילא מתעצמות התהיות על עצם זכותנו לחיות בארץ-ישראל ואף על ריבונותנו בירושלים עיר- הקודש.
בתחום זה נדרש מפנה דרמטי. במהלך שנות קיומה של המדינה כבר צמח כאן דור שלישי אשר לא ידע את יוסף, ואיתו צריך להתחיל מאלף-בית. חייבים לבסס את הזהות היהודית, לשקם את הערכים שהתפוררו, לטפח את הרוח היהודית המקורית, השואבת ממורשת ישראל וממקורות הנצח שלנו. לבנות מחדש את תחושת היחד של העם היהודי ואת הערבות ההדדית.
ועוד דבר חייבים לזכור – המדינה אינה תחליף לחזון הגאולה, ומי ששואל מתי כבר נגיע אל המנוחה ואל הנחלה, ראוי שיידע כי דבר זה יקרה רק בביאת משיח- צדקנו, בקרוב ממש.
התוכן באדיבות:
צעירי אגודת חב"ד
© כל הזכויות שמורות
