הרב חיים שפירא הוא אישיות מוכרת בין חסידי צאנז. גם בזכות אביו, הרב לייב, שהנו אחד מנכבדי הרבנים בקריית צאנז בנתניה וגם בזכות עצמו – כמי שעומד בראש ארגון התמיכה והעזרה "רפאנו". אולם את חייו הוא חב לרבי מליובאוויטש. "כל לידתי היא בעצם מופת עצום של הרבי מליובאוויטש", נוצצות עיניו בברק מיוחד.
לפני שנולד, חלתה אמו במחלה קשה. הוריו פנו לרופאים והללו קבעו כי עליה לעבור ניתוח, שבעקבותיו יאבדו סיכוייה ללדת ילדים.
האב, הרב לייב, נכנס אל רבו, האדמו"ר הקודם מצאנז זכר צדיק לברכה וביקש את ברכתו. האדמו"ר המליץ לו לנסוע לניו-יורק, כדי לעבור סדרת טיפולים וברך כי לאחריהם לא תצטרך לעבור את הניתוח.
נסעו הרב שפירא ורעייתו לניו-יורק כמצוות רבם, שם התארחו אצל דודם החב"דניק, הרב צבי הירש שפריצר ז"ל. ביום בואם אליו שמח הרב שפריצר לבשר לאורחיו: "הנה, משמים כיוונו את הדברים כך, שבעוד יומיים נקבע לי תור לפגישת 'יחידות' אצל הרבי. אני מוותר על התור שלי לטובתכם, וכך תוכלו אתם להיכנס בתורי אל הרבי ולזכות כי יאציל עליכם מברכותיו". הרב שפירא ורעייתו התרגשו מהמחווה והודו מאוד לדודם.
בהגיע תורם, נכנסו השניים לחדרו של הרבי. מבלי שיאמרו מילה, מיד קם הרבי לכבודם וקרא: "ברוכים הבאים, אורחים מארץ-ישראל!". הרב שפירא מסר לרבי פתק עם שמותיהם ובקשותיהם, וגם נתן לרבי לעבור על התיק הרפואי של רעייתו. הרבי עבר כהרף-עין על כל המסמכים, ואז בירך את הרבנית שפירא ברפואה שלמה.
אבל הרב שפירא לא אמר די. "רבי, ברכה כבר קיבלתי מהאדמו"ר מצאנז"!".
הגיב הרבי: "אם כן, הרי טוב מאוד!".
"כן", אמר הרב שפירא. "אבל אנו מבקשים הבטחה. הבטחה מפורשת כי נזכה לעוד ילדים!".
חייך הרבי חיוך קורן ושופע טוב-לב ואמר: "אברך צעיר, ממה אתה פוחד? עוד יהיו לכם בנים ובני-בנים!".
כאשר יצאו הרב שפירא ורעייתו מחדרו של הרבי, אפפה אותם תחושה נפלאה של הקלה. "ואכן", מספר הבן, הרב חיים, "דברי הרבי, כמו גם ברכת האדמו"ר מצאנז, התקיימו במלואם. בדרך נס, יצאה אמי מכל התסבוכת הרפואית בלי שום ניתוח, ואני הבן הראשון שנולד לה לאחר אותה מחלה. אחריי עוד נולדו בן ושתי בנות – וכיום כבר נולדו גם נכדים, כפי שהבטיח הרבי".
תם הסיפור, אך לא נשלם. בל"ג בעומר תשמ"ח (1988), הייתה כל המשפחה בביקור בניו-יורק, לרגל שמחת הנישואין של אחיו, הרב מרדכי.
באותה שנה ערך הרבי בימי החול מנייני תפילות בביתו הפרטי ולא בבית המדרש, בעקבות פטירת רעייתו, הרבנית חיה מושקא ז"ל. בהמלצת קרוביהם החב"דניקים, ניגשה משפחת שפירא לביתו הפרטי של הרבי והשתתפה באחת התפילות. תקוותם של בני המשפחה הייתה לזכות לקבל לאחר התפילה ברכה מהרבי לקראת החתונה.
כשהסתיימה התפילה, נשא הרבי שיחה, שכרגיל, הועברה בשידור-חי לכל העולם, ולאחר השיחה – חילק הרבי לנוכחים שטרות של דולרים בודדים לצדקה וברכה.
האב, הרב לייב שפירא, עמד בתור יחד עם בניו. "מן הסתם לא יזכור אותי הרבי", אמר באוזניהם. "מאז ביקורי הקודם חלפו עשרים שנה, במהלכן עברו לפני הרבי רבבות יהודים. השנים גם נתנו בי את אותותיהם, וקשה להאמין כי מראי יאמר משהו לרבי".
כשהגיע תורם, בטרם הספיק הרב לייב להוציא הגה מפיו, הביט בו הרבי בפנים קורנות ושאל: "מה שלומה?".
הרב לייב כמעט התעלף על מקום עמדו. הרבי זוכר אותו! הרבי מתעניין בשלום רעייתו! במהירות, הוא התעשת והשיב: "ברוך השם, מצבה בסדר גמור. הנה", הצביע על בנו, הרב חיים, "הוא ה'מופת' הראשון שנולד מברכת הרבי".
הרב לייב לא נקב בשמו של בנו, אבל הרבי לא היה זקוק לכך. הוא פנה אל הרב חיים וציטט את הפסוק: "כי חיים הם למוצאיהם ולכל בשרו מרפא". הרבי העניק לו דולר ושב ואמר: "זה עבור 'כי חיים הם למוצאיהם ולכל בשרו מרפא'.
משפחת שפירא עברה לפני הרבי פעם נוספת, בחלוקת דולרים שהתקיימה ביום ראשון הסמוך. הפעם, עברה גם האם בתור הנשים, והרבי שאלה אישית לשלומה. כשעבר הבן, הרב חיים, שב הרבי בשלישית ואמר לו בעיניים בורקות ויוקדות: "כי חיים הם למוצאיהם ולכל בשרו מרפא!".
מסיים הרב חיים שפירא: "בעיניי, הציטוט המשולש של הפסוק בו נזכר שמי ונזכרת גם רפואה, היווה נבואה על כך שאייסד ואעמוד בראש הארגון הרפואי 'רפאנו'".
| באדיבוות: 'הגאולה מעניין ועכשווי' |
