בין המיצרים
עוד ניצוץ מנשמת האומה, עלה בסערה לשמים.
את שריפת המקדש לא כיבו, לא דמעות ולא שטף מים.
עמנו גלה דוי ונכאב,
זקנים וחולים, יתומים ללא אב.
בשלשלאות ברזל רדופים ומעונים,
רצוצים ושבורים זה על זה נשענים.
בהגיעם בבלה על שפת נהרות
בכו, זעקו נשמותיהם- סערות.
איך נשיר את שיר ה' בניכר???
זכרונות הוד מציון וחלומות על מחר…
חלפו שנות גלות, הארץ כיפרה ואת עוונם היא ריצתה.
חלפו שנות גלות, הארץ רצתה את בניה איתה.
עזרא ונחמיה בראש שיירות עלו אלי מכורה.
חוננו העפר ובנו מחדש, על תילו את בית- הבחירה.
אז שב עם גולה לארצו ברינה
חידש חיי זוהר שרתה פה שכינה.
עד שהגיע יום מר ונמהר
שוב עלה הכובש על גבעה ועל הר.
בגזירות, איומים על הגוף ונשמה
ביקש האוייב להכניע אומה
וברגע נורא, הס מלהזכיר,
חרב מקדשינו נותר לנו קיר.
כתל שריד מכוון מערב,
בתפילות שדרכו הוא לנצח ערב.
מאז נשמעו עוד הרבה זעקות סבל
עמנו ידע מכאובים וגם אבל.
לכל עבר נפוצנו לבין אומות העולם.
אבוי, שוד ושבר כי סבלנו כולם.
בכל מקום שהגענו חשנו עם זר.
בכל ארץ פגענו אוייב כה אכזר.
עד תום לגמנו מכוס תרעלה.
אנא ה' כבר הבא גאולה.
אמור די לדין, אנו כבר מחכים.
נבואת ישועה זו העת להקים.
ישובו בניך מגלות שוממה
נזכה כאן ביחד לגאולה השלימה.
שעל ציון במהרה תאיר אור חדש.
נעלה בשיר בזמרה למקדש!!!
|
|
גאולה טל |
