שליח ציבור

לפני התיבה בבית הכנסת עובר לו שליח ציבור עול ימים. מרוב התרגשות שכח הלה ברכת כוהנים ומיד רעמו התותחים… "ברכת כוהנים…", "ראיתם אותו, כבר רוצה לעבור לפני התיבה – אז שיעשה את זה באופן ראוי ומושלם…" עול הימים חש תשוש וכבד תנועה כבא בימים ולשונו נאלמת לה דום…

יש המשוכנעים כי שלוחו של הציבור כל יכול הינו וכל משאלת לב הרי היא בחזקת עשויה וניצבת מרגע נצנוץ ההבזק הראשוני. אוי לו לנציגם של הציבור אם העלה על דעתו שלא לכוון לדעת שולחיו. אין זה משנה כלל אם שליחות זו הינה על בסיס שכר או התנדבות; החל מרגע התייצבותו בחזית העשייה, הרי הוא נתון לביקורת מכל עבר ללא כל הבדלי מעמדות.

ברגע החצנת הביקורת כל הפערים נעלמים, לפתע מוצאים עצמם אף יושבי קרנות במרכז העשייה ובלבד שישמע קולם. במקרים כדוגמת אלה פועל אפקט הַמַרְאָה: כל חיסרון המצוי בפנימיותו של המעיר, גולש בשצף קצף בכל עת מצוא, ובכך חש הוא מושלמות אישית מול חדלון הזולת. שם הוא הופך להיות שווה ערך, הוא במרכזה של חברה טובה, חברת המעירים.

ההיגיון ברעיון שהשני מסוגל לעשות עבורך את כל העבודה קונה שביתה בלב דמויות השואפות לתפעל עולם ומלאו ללא כל צורך בחשיפת יתר. הם פשוט ימשכו בחוטים מאחורי הפרגוד בעוד שעל שלוחיהם מוטלת חובת ההוכחה וההתמודדות עם מציאות שאינה בהכרח תמיד אוהדת.

מציאות זו מאפיינת בתים רבים בהם בני זוג שולחים את בני/בנות זוגם להתמודד עם שיחות טלפון או כל דבר אחר האמור ליחצן אותם. והיה והמשימה הוכתרה בהצלחה רבה הרי שמניותיו של הצד השולח נסקו לשחקים ואילו הכישלון במקרים אלה כלל אינו יתום, הוא משוייך באופן אוטומטי לצד המבצע . . . 'לו היית מדייק/ת בפרטים כפי שאמרתי לך לעשות הרי שהתוצאה הייתה שונה לחלוטין'. . .  התנהגות זו תורמת להיווצרות מתח שלילי המחייב מצב שחרור מבוקר דבר שלא תמיד מגיע לידי מימוש ולבסוף מוביל אל רגעי התנהגות בלתי רצויה מלווה במסקנות תואמות, אולם שגויות במהותן עקב בנייתן על רקע שאינו נכון.

התנהגות זו על פי רוב הינה תוצר מובהק של הכוונה לא נכונה בגיל הילדות. לא אחת מתלוננים הורים על כך שילדיהם רבים. הם מרבים להביע את דעתם בדבר הצורך המתמיד שלהם להתערב ולהפריד ובכך מונחת אבן היסוד לדמות שתדע תמיד לשלוח את השני להתמודד עבורה עם מטלות החיים. ילד אשר מתמיד בייזום מריבות מחפש באופן קבוע את ההורה שיתמודד עבורו עם תוצאות של קטעי התנהגות שאין הוא מעוניין להתמודד עם פתרון הולם עבורם. בדרך משלו הוא גורם להורה להתמודד עבורו ובהמשך הדרך כשהוא חש שההורה אינו מספק את 'הסחורה' באופן ובמינון הרצוי הוא ימצא את הדרך כדי להטיל את המשימה על דמות אחרת וכל עוד לא יסייעו לו להיגמל מנוהג זה, הוא יתמיד בכך וישכלל את דפוסי התנהגות ובלבד שהוא לא יצטרך לתת את הדין על מעשיו.

עשייה נכונה והעמדה מול תוצאות בזמן אמת יתרמו לכך שהמשך הדרך יהיה יציב וראי בבחינת כלי המכיל ברכה.