תעלומת השידוך

אבוי!', קרא מעומק ליבו, 'הלוואי שהייתי אני זך וטהור כאברך יקר זה, שאין בידו להוכיח את צדקתו לבני-אדם המתבססים על שמועות שקר ולשון הרע'

השידוך המוזר התמיה את הכול. הצעות נכבדות מאוד הגיעו בעבור בתו של רבי ברוך ממז'יבוז', ואת כולם דחה. והנה, אך הגיעה ההצעה הנוכחית, קיבלהּ ללא היסוס ובשמחה מיוחדת. החתן היה בנו של אחד מנכבדי ז'יטומיר, גביר גדול אך אדם פשוט, אשר ודאי אינו מגיע למעמדם של קודמיו. הדבר הפליא את החסידים.

מועד החתונה הגיע, ושיירת חסידים גדולה התלוותה למשפחת הרבי, בדרך לעיר ז'יטומיר, לשמוח בשמחת החתונה. ההתרגשות הייתה גדולה.

לפתע אירע דבר. מישהו העלה זיכרונות מהעבר הרחוק, על דברים חמורים, לא-ראויים, שעשה אבי החתן בצעירותו. השמועה עברה מפה לאוזן, והִכתה בהלם את כל החסידים.

כיצד ייתכן הדבר, תמהו. ואולי מחובתם לגלות את אוזנו של הצדיק על המידע החשוב. מוטב שיֵדע זאת עכשיו, מש יגיע הדבר לאוזניו לאחר החתונה.

התלבטו החסידים ולבסוף צץ רעיון במוחם: ימסרו זאת לידי ר' הרשלי מאוסטרופולי, הידוע בחוש ההומור החריף שלו. פעמים רבות, בשעה שפני קודשו של הרבי נראו קודרות, ידע ר' הרשלי כיצד להעלות חיוך על שפתיו. 'ודאי ימצא ר' הרשלי את הדרך להביא את הדבר לידיעת הרבי', החליטו החסידים.

בתוך כך הגיע בוקר יום החתונה. ר' הרשלי, שקיבל עליו את המשימה, אזר עוז ודפק על דלת חדרו של הצדיק, עוטה על פניו ארשת עליזה. "יבוא", נשמע קולו של הצדיק. ר' הרשלי נכנס, ורבי ברוך ממז'יבוז' נשא אליו את עיניו.

"מזל טוב! מזל טוב!", הכריז ר' הרשלי. הביט בו הצדיק בפליאה, ור' הירשלי המשיך: "זה עתה נודע לנו על שידוך חדש, ממש מן השמים! המזווג זיווגים שידך את ה'והוא רחום' הארוך (=תפילת תחנון המתווספת בימי שני וחמישי) עם ה'על חטא' של יום-הכיפורים… ומדוע לא להביא לידיעת הרבי שמחה גדולה כזאת?!"…

רבי ברוך הבין את הרמז, וציוה על החסיד לגלות את כל הידוע לו. גולל ר' הירשלי לפני רבו את הפרשה, כפי ששמעהּ מוותיקי המקום, הזוכרים את מה שאירע לפני כשלושים שנה. "כאשר נודע אותו חטא חמור, קיבל המחותן המיועד את עונשו בביזיון גדול, עד שהוכרח לברוח מן העיר. רק לאחר שנים רבות חזר לעירו, כאשר הפרשה כבר נשכחה", סיים את סיפורו.

מצחו של הצדיק נחרש קמטים, ועיניו הביטו כצופה למרחוק. ר' הרשלי ציפה במתח לתגובתו של הרבי על השמועה המרעישה.

לפתע התנער הצדיק, ובחיוך שמח פנה אל ר' הרשלי ואמר: "שידוך זה הוא מן השמים, ומכיוון שזה רצון ה', תתקיים החתונה הערב כמתוכנן, מתוך שמחה גדולה. יהי רצון שתהיה בשעה טובה ומוצלחת כאן ולמעלה"… הפטיר.

החתונה וימי השבע-ברכות נחוגו בשמחה עילאית, על-פי מיטב המסורת החסידית, ופמליית החסידים הגדולה התכוננו לשוב לבתיהם.

לפני הנסיעה בא שליח אל הצדיק מטעם הרבנית הזקנה, אשת רבי זאב-וולף מז'יטומיר, מתלמידיו הגדולים של המגיד ממזריטש. הוא מסר את בקשתה: לעצור ליד ביתה של הרבנית ולבקרה לזמן-מה, כי בגלל חולשתה הרבה לא היה ביכולתה לבקרו.

נענה הצדיק וכאשר עברה מרכבתו ליד ביתה, עצר ונכנס לבית הרבנית, מלוּוה בכמה ממקורביו. "ברוכים הבאים", נשמע קולה של הרבנית, "ברוך ה' שזיכני בביקור זה של אחד מגדולי הדור".

הבין רבי ברוך שכוונת הרבנית אינה לשם מליצה בעלמא ושאל: "וכיצד תדעי מי נמנה עם גדולי הדור?!"… הרהרה הרבנית לרגע ואמרה: "סיפור ארוך הוא, שאירע לפני שנים רבות, אך הנני זוכרת אותו כאילו אירע היום. הואילו-נא להתעכב מעט ואספר את הסיפור עד תומו".

ישבו הרבי והחסידים, והרבנית פתחה:

"יום אחד נשמע קול המולה מכיוון הרחוב. ניגשתי לחלון ומחזה נורא נגלה לנגד עיניי: אברך צעיר, מוקף המון רב, המכנה אותו בשמות-גנאי ומבזה אותו לעיני כול. כמה מהנערים אף השליכו עליו בוץ ורפש…

"הבטתי באברך וראיתי פנים עדינות, שהעידו על יראת-שמים גדולה. לא יכולתי להבין כיצד מבזים אותו כאחד הריקים.

"לפתע הבחנתי שגם בעלי עומד ליד החלון וצופה במתרחש. 'אבוי!', קרא מעומק ליבו, 'הלוואי שהייתי אני זך וטהור כאברך יקר זה, שאין בידו להוכיח את צדקתו לבני-אדם המתבססים על שמועות שקר ולשון הרע'.

"כעבור רגע אמר לי בעלי: 'בטוח אני כי זכותו של אברך זה גדולה ביותר, שהלוא נאמר אשרי מי שחושדים בו ואין בו. בגלל הביזיון הנורא שסבל היום יזכה לשכר גדול מן השמים: בנו ישתדך עם בתו של אחד מגדולי הדור'"…

הרבנית הזקנה סיימה את סיפורה: "יֵדע הרבי, כי אותו אברך אינו אלא מחותנו החדש, שאכן זכה והתקיימה בו ברכת בעלי. ועכשיו יודעים אתם כיצד אני יודעת שכבודו הוא מגדולי הדור?"…

ותעלומת השידוך המוזר באה על פתרונה.