מצוות ביקור חולים נלמדת מהקב"ה, שביקר את אברהם אבינו לאחר מילתו. נאמר (דברים כח, ט): "והלכת בדרכיו" ודרשו בתלמוד (במסכת סוטה): "אחרי ה' אלוקיכם תלכו וכו'" – וכי אפשר לו לאדם ללכת אחר הקב"ה? אלא מה הקב"ה מלביש ערומים אף אתה תלביש ערומים, מה הקב"ה מבקר חולים אף אתה בקר חולים.
על המבקר לקיים את המצווה בגופו, בממונו ובנפשו. בגופו – לעזור ולטרוח במילוי צרכי החולה, בממונו – לקנות, אם צריך, תרופות, בנפשו – להתפלל עבור רפואתו.
אין שיעור ומידה למצוות ביקור חולים וכל המוסיף בביקורים הרי זה משובח ובתנאי שלא יהיו מעמסה על החולה. המצווה חלה גם כשהחולה אינו מסוכן ודי בכך שנפל למשכב.
קרובים, הרגילים להכנס לביתו של החולה, באים לבקרו מיד עם הוודע דבר מחלתו אך הרחוקים יותר לא נכנסים מיד, כי יתכן שאין ממש במחלתו ולא כדאי לעורר עליו שם של חולה, אלא רק לאחר שלושה ימים. אולם אם המחלה תקפה אותו באופן פתאומי וחמור כולם באים מיד.
בנוסף לכך שהמבקר מיקל את החולי על ידי השמחה והנחת שביקורו מעורר אצל החולה נאמר בתלמוד (במסכת נדרים) כי המבקר חולה בן גילו, או יש האומרים בן אותו מזל, נוטל חלק של אחד משישים ממחלתו.
נוהגים גם לברך את החולה בבית-הכנסת ולבקש עליו רחמים בעת קריאת התורה באמצעות תפילת "מי שברך לחולה".
אם המחלה מסוכנת נוהגים לעשות לו שינוי השם. ארבעה דברים קורעים את גזר דינו של אדם ומהם שינוי השם, כפי שנאמר בשרה אמנו: "לא תקרא את שמה שרי כי שמה שרה". לכן נוהגים לשנות את שם החולה על ידי שמוסיפים לו שם חדש כגון ; חיים או רפאל והשם מתווסף בהתחלה. לדוגמא: השם משה ישונה לחיים משה.
בקהילות רבות יסדו אגודות מיוחדות הנקראות "ביקור חולים" שמתפקידן לסייע לחולה, אם יש צורך ללון בביתו ולתמוך ברפואתו והבראתו. ששה דברים אדם אוכל פירותיהם בעולם הזה והקרן קיימת לו לעולם הבא ואחד מהם הוא ביקור חולים.
