חנוכה, החג הנפלא והאהוב כל-כך, הוא בעצם סיפור של מרד. סיפור התמרדותו של מיעוט מאמין, דבק ביהדותו, נגד שלטון נוכרי, שנעזר במתייוונים מבית. היה זה מרד חסר סיכוי לכאורה – מעטים מול רבים, חלשים מול גיבורים, צדיקים מול רשעים. אבל ברגע שהחשמונאים החליטו: 'עד כאן' ויצאו למאבק מתוך מסירות-נפש ובלי חשבונות פוליטיים, מדיניים וצבאיים – הם סחפו אחריהם את כל העם והנחילו לנו את חג החנוכה.
מקובל לראות בחנוכה חג שחרור מעול היוונים ומגזירותיהם. בדורות האחרונים הייתה נטייה להדגיש את ההיבט הלאומי של המאבק, ולהציג את חנוכה כחג של שחרור לאומי שהביא לעצמאות יהודית ולהקמתה של מלכות החשמונאים.
אבל מצד האמת, בעיקרו היה זה מאבק רוחני-ערכי, שהתנהל בעיקר בתוך העם היהודי.
מנהיגות מתייוונת
המנהיגות הרשמית של עם-ישראל באותם ימים הייתה בידי המתייוונים.
האצולה נסחפה מהר מאוד אחר רוחות התרבות היוונית, וכך גם הצעירים ובני-הנוער. הללו חתרו להשתלבות במרחב ההלניסטי ובתרבות ה'מתקדמת' של אותם ימים. היה זה תהליך שנמשך דורות אחדים, כאשר בהדרגה המתייוונים מתחזקים והולכים, ואילו נאמני התורה נהפכים לגורם שולי יותר ויותר.
בתווך עמד הרוב הדומם של העם היהודי. הרוב הזה, כדרכו, נוטה להיגרר אחרי מי שנותן את הטון. התחזקות היוונים והמתייוונים נטעה בו תחושת חוסר-אונים ונטייה להשלים עם המציאות. וכך החלה יהודה לאבד את ייחודה והייתה נשקפת סכנה
ממשית שהיא תתבולל בתוך התרבות ההלניסטית, כיתר עמי האזור.
אולם דווקא שעת שפל זו יצרה את המרד. ניסיונם של היוונים לזרז את התהליך על-ידי גזירות נגד הדת ודיכוי הרוח היהודית, הציב את נאמני התורה כשגבם אל הקיר. במצב זה לא נותרה להם ברירה אלא למרוד. מרד לא-הגיוני, לא-מתוכנן, לא-מחושב – אבל מרד שפורץ מתוך הכרה עמוקה שאי-אפשר אחרת. מרד של מסירות-נפש.
אש המרד
ואז, כאשר ניצתה אש המרד, היא הדליקה את הניצוץ גם בלבו של הרוב הדומם. אותם יהודים, שמתוך חולשה והשלמה עם המציאות הרכינו ראש לפני היוונים והמתייוונים, ראו את המרידה ההירואית של החשמונאים, וכוחות חדשים מילאו אותם. לבם הלך אחרי מתתיהו ובניו. נפשם נמשכה אחרי התקווה להחיות מחדש את הערכים היהודיים ואת תחושת הייחוד היהודי. בהצטרפותם אל המכבים הם ביטאו את סלידתם מההתייפייפות של המתייוונים לפני היוונים ומטשטוש זהותם היהודית.
חנוכה מסמל את הניצחון הזה. ניצחון הרוח היהודית המקורית על כל החיקויים והתחליפים לפניהם. ניצחון הייחוד היהודי על ההתייוונות והנהייה אחר תרבויות-ניכר. ניצחון האמונה ומסירות-הנפש על החישובים הפוליטיים ה'ריאליים'.
קשה שלא לחוש במשמעויות האקטואליות של כל הדברים הללו. קשה שלא לראות את הדמיון בין שתי התקופות ובין המאבקים הרוחניים שניטשו בהן. כאז כן עתה אנו מצפים להתנערות מעול התרבויות הזרות ולחזרתו של עם ישראל לייחודיותו.
אלא שאנו מייחלים ומקווים, שלא נזדקק למרד ולמלחמה. ה'מתתיהו' שאנו מצפים לו הוא משיח-צדקנו, שיצליח להפיח רוח של תחייה יהודית בזכות כוחו הרוחני ורוח ה' אשר בקרבו. ומכיוון שכבר נעשה רע כל-כך, ודאי שהתגלותו של הגואל קרובה מאוד. חנוכה שמח!
