השבוע בתאריך י' בטבת חל צום עשרה בטבת. ביום זה אנו צמים ואומרים סליחות, כדי לזכור את הפרשה המעציבה שאירעה ביום זה, לפני שנים רבות מאד. בצורה כזו אנו מתעוררים בתשובה ומתקרבים אל ה' ואל תורתו.
בזמן ההוא עמד עוד בית המקדש בהדרו. בירושלים מלך אז מלך מבית דוד, הוא היה כבר המלך האחרון למלכי בית יהודה שמו היה צדקיהו.
ירושלים היתה אז היפה מכל ערי העולם, הרחובות היו מלאים אדם, העיר שקקה חיים ועמדה במלוא תפארתה וזוהרה. היא היתה עיר מאושרת, ואנשיה היו מאושרים.
לכן בכל שנה, ביום העשירי לחודש טבת, אנו נזכרים ביום האבל ההוא. אנו נזכרים בדברי הנביא הקדוש, שמפני שהתרחקנו מה' ומהתורה איבדנו את הקדוש והיקר לנו ביותר- את בית המקדש. וכאשר נתקרב אל ה' ואל התורה, נשמור ונקיים את הכתוב בה – יגאלנו ה' גאולת עולמים, וכל שונא וכל אויב לא יוכל לעמוד נגדנו.
יום זה נקבע גם כיום הקדיש הכללי לזכר נפטרים והנרצחים שיום מותם לא נודע. יש מקרובי הנפטרים הנוהגים ביום זה במנהגי יום היארצייט (יום השנה) של הנפטרים, להדליק נרות נשמה, לומר "קדיש" ולומר תפילה לעילוי נשמות הנספים.
