הצום בעקבות המצור

צום עשרה בטבת נקבע בעקבות המצור של נבוכדנצר וחילו על ירושלים • גל כהן על היום בו החל חורבנו של העם היהודי וגלותו.

השבוע בתאריך י' בטבת חל צום עשרה בטבת. ביום זה אנו צמים ואומרים סליחות, כדי לזכור את הפרשה המעציבה שאירעה ביום זה, לפני שנים רבות מאד. בצורה כזו אנו מתעוררים בתשובה ומתקרבים אל ה' ואל תורתו.

בזמן ההוא עמד עוד בית המקדש בהדרו. בירושלים מלך אז מלך מבית דוד, הוא היה כבר המלך האחרון למלכי בית יהודה שמו היה צדקיהו.

ירושלים היתה אז היפה מכל ערי העולם, הרחובות היו מלאים אדם, העיר שקקה חיים ועמדה במלוא תפארתה וזוהרה. היא היתה עיר מאושרת, ואנשיה היו מאושרים.

 

איש אחד בעיר היה עצוב ונדכה. הוא ידע שסכנה גדולה אורבת לעיר, הוא ראה שהעיר היפה הזאת איבדה את קדושתה. הרבה יהודים שכחו את התורה והם חיים ככל הגויים. הוא התהלך ברחובות העיר וקרא לתשוביה: "יהודים, חזרו בתשובה, שובו אל השם". היה זה ירמיהו הנביא. איש לא שם לב לנביא קדוש זה. ואחרים אף לעגו לו. ואז בא היום האומלל.
 
נבוזראדן, אחד מגדולי המפקדים והשרים של נבוכדנצר מלך בבל, בא עם צבא גדול ושם מצור על ירושלים. היה זה בעשרה בטבת, ואז התחיל החורבן האיום שבא לאחר שנתיים וחצי, כשהאויב החריב את ירושלים, עשה אותה לגל חרבות, ובית המקדש עלה בלהבות אש.

לכן בכל שנה, ביום העשירי לחודש טבת, אנו נזכרים ביום האבל ההוא. אנו נזכרים בדברי הנביא הקדוש, שמפני שהתרחקנו מה' ומהתורה איבדנו את הקדוש והיקר לנו ביותר- את בית המקדש. וכאשר נתקרב אל ה' ואל התורה, נשמור ונקיים את הכתוב בה – יגאלנו ה' גאולת עולמים, וכל שונא וכל אויב לא יוכל לעמוד נגדנו.

יום זה נקבע גם כיום הקדיש הכללי לזכר נפטרים והנרצחים שיום מותם לא נודע. יש מקרובי הנפטרים הנוהגים ביום זה במנהגי יום היארצייט (יום השנה) של הנפטרים, להדליק נרות נשמה, לומר "קדיש" ולומר תפילה לעילוי נשמות הנספים.