"וספרתם לכם ממחרת השבת (ממחרת היום הראשון של פסח) מיום הביאכם את עומר התנופה, שבע שבתות (שבועות) תמימות תהיינה, עד ממחרת השבת השביעית תספרו חמישים יום, והקרבתם מנחה חדשה לה’".
כאשר הוציא משה את בני-ישראל ממצרים הודיע להם, כי עתידים הם לקבל את התורה והמצוות על הר סיני. למן אותו רגע החלו לספור בשקיקה ובציפיה את הימים שנותרו.
"ספירת העומר" על שם מה ?
במוצאי היום הראשון של חג הפסח היו ראשי העדה יוצאים אל אחד משדות השעורה שהיו סמוכים לירושלים ובטקס חגיגי היו קוצרים חופן שעורים שלאחר טחינתו וניפויו היו מניפים אותו על המזבח. הנפת העומר היתה מתירה לעם לאכול מן היבול החדש של תבואת השנה שנאסר לפני כן. היות והספירה מתחילה מיום הנפת העומר היא נקראת "ספירת העומר".
כיצד סופרים?
גם היום, כשבית-המקדש אינו קיים, אנו סופרים את ספירת העומר במשך שבעה שבועות, מפסח ועד שבועות. מיד בצאת הכוכבים, לאחר קריאת שמע ותפילת מעריב, מברכים : "ברוך אתה . . אשר קידשנו, וציונו על ספירת העומר" ובתום הברכה מצמידים את הספירה היומית ; "היום יום אחד לעומר", "היום יום שני לעומר" וכך הלאה. בחלוף שבוע מסכמים : "היום שבעה ימים שהם שבוע אחד לעומר" ולמחרת – "היום שמונה ימים שהם שבוע אחד ויום אחד לעומר" ועל פי עקרון זה ממשיכים בספירת ארבעים ותשעה הימים.
רציפות הספירה
התורה הדגישה "שבעה שבתות תמימות תהיינה", ומכאן אנו למדים כי המצוה מתמשכת על כל ימי הספירה ולכן חשוב לדאוג גם לרציפותה. משום כך מי ששכח לספור במשך הלילה, חייב לספור במשך היום שלמחרת, אך בלא ברכה לפני ספירתו, כך שבמשך שאר הימים יוכל להמשיך ולספור עם ברכה. לעומת זאת מי ששכח לספור יום אחד במרוצת כל היממה כולה חייב להמשיך ולספור, אך שוב לא יוכל לברך לפני הספירה היות ו"שבר" את רציפות הספירה.
מי שנשאל מזמן שקיעת החמה: "כמה ימים היום לעומר? " והוא עצמו טרם ברך על הספירה של אותו ערב, אינו יכול לומר לחבירו את התשובה הנכונה לאותו רגע, כי בכך יבצע למעשה את הספירה ולא יוכל לברך באותו יום שכן תהיה זו ברכה לבטלה היות וכבר ספר. במקום זאת יוכל לומר לחבירו מה היתה הספירה של אתמול והשואל יסיק מכך לגבי הספירה של היום.
נוהגים שלא לעשות מלאכה משקיעת החמה ולא לאכול מחצי שעה לפני כן ועד אחרי הספירה.
יש הנוהגים ללמוד בימי הספירה את מסכת סוטה שבה ארבעים ותשעה דפים, כך שבכל יום לומדים דף אחד.
